מבצע סבתא

תודה לך עולם תודה
שהבאת אותי לכאן
לסיר הזה המבעבע, המעלה עשן
על הדרכים הנכונות שהולכת אותי
ולא בחרתי
על ים האהבה ששפכת בי
וכמעט טבעתי

תודה לך עולם תודה
שהבאת אותי לכאן
על שהטחת בפניי את האמת ואת הזמן…
על הקוצים שזרעת לרגליי
ובזכותם נשמרתי
על עמודי האש במעבריי
ובכל זאת עברתי…   (תודה / קרן פלס, רמי קליינשטיין)

תקציר הפרקים הקודמים

לפעמים נדמה לי שכל העולם מעודכן בחיים שלי, ומה עלה בגורל העסק שלי. אחרי הכל נזרקה עובדה קטנה אך גדולה בפוסט הקודם שעלה לפני כמה חודשים טובים. זה היה יום העבודה האחרון בשדה בנהלל.

לא אייגע אתכם בכל השתלשלות העניינים ואנסה לתמצת לטובת הקוראים שהצטרפו זה עתה 🙂 לאחר כמעט 3 שנים בשדה בנהלל, השדה שהיה לי בית, מקור פרנסה, גדילה אישית ומקצועית, נאלצתי להחזיר את המפתחות ולחשב מסלול מחדש.

אפשרויות רבות עמדו בפניי – החל ב"לעבור דירה" (הלוואי וזה היה כ"כ פשוט. נסו לחשוב איך מעבירים שדה) לשטח אחר ואפילו גדול יותר, להתחיל מערכת יחסים זוגית חדשה, רק שבמקום בת זוג (תודה, אבל לא תודה, לא מחליף) – שותפה או שותף עסקי, מכירת העסק (כלומר שם העסק ואת הלקוחות) ועוד שלל וריאציות.

 

צילום: גל ינובסקי

 

סלט של רגשות

עכשיו אני מספר על זה בקלילות, אבל מודה שעברה עלי תקופה לא פשוטה בכלל. הייתי בסוג של פיצול אישיות – העסק המשיך לעבוד ובמקביל בחנתי את כל האפשרויות. בתוך כל זה הייתי בבליל רגשות שכלל אכזבה, יאוש, כעס, עצב והמון בילבול ובעיקר פחד – איך אני ממשיך מכאן, איך אני בכלל מסוגל להתנתק מהעסק הזה שלי שבניתי במו ידי, מכל לקוח ולקוח שהרווחתי ביושר והכרתי את כולם, אחד-אחד, כולל חלוקת ארגזים למפתן ביתם. ומה לכל הרוחות, אני עושה מחר?

 

לבחור

בתוך כל הערבול והערפל הזה, הודות לשניים עקשנים במיוחד, הצלחתי לראות ולבחור. האמת שגם הודות לעופרי שאמרה את שלה והצליחה לזהות הזדמנות שלא רק תעזור לי להמשיך לעבוד בעבודה שאני הכי אוהב, ולהשאר נאמן ללקוחות שהולכים איתי מהרגע הראשון, אלא אפשרות לצמוח ולגדול, לתת וגם לקבל ולחזור בסופו של יום אולי בעייפות גדולה אבל עם סיפוק אדיר וחיוך על הפנים.

השניים העקשניים הם עמיר דיין וגל ינובסקי מ"סבתא יהודית", שהקימו את גן הירק האורגני שלהם לפני כ-5 שנים ושוכן בבקעת יבניאל. אם במעבר דירה עסקינן, אז עברתי אליהם עם לקוחותיי, ממש כמו שאורזים בית ומעמיסים למקום החדש.

חברנו יחד ואנחנו סוג של three's company. חולקים יחד קפה של בוקר, רעיונות, הסעות של עובדים, ניהול ותכנון שתילות לעונה הבאה, הפסקת אוכל, סיעור מוחות, קטיף וחלוקת ארגזים. כן. לא מוותר וממשיך לחלק ארגזים לעמק יזרעאל (עוד נגיע לזה).

 

צילום: ערן פלקנבורג

 

אה, רגע הבטחתי הבטחות –

תושבי עמק יזרעאל, שומעים אותי? אתם יותר ממוזמנים להכיר את "סבתא יהודית" ולהזמין ארגזי ירקות מדוגמים. יש ארגז רגיל וארגז משפחתי ויש אפשרות להחליף כמובן 3 פריטים, וגם אפשרות להוסיף עוד. ימי החלוקה שלי אליכם בימי שני וחמישי (תלוי באזור המדוייק בו אתם גרים),  ובסוף הפוסט מחכה לכם הפתעה…

"סבתא" מגיעים להרבה מקומות: גליל, טבריה, עמק יזרעאל, תבור, טבעון, עמק הירדן, רמות מנשה, רמת הגולן. הכי נשמח שתצטרפו ותספרו לחברים שלכם עלינו.

הבונוס המקסים בארגז זה הגיגים ממקלדתו של גל, שיספר לכם על מה קרה בשדה באותו השבוע ויעלה חיוך על פניכם, הו, כמה יפה הוא כותב!

 

 

 

עופרי ואני עוד לא יודעים מה יעלה בגורל הבלוג האהוב הזה שלנו, אולי נמשיך לכתוב פה, ואולי לא. בכל אופן אני מעביר את המקלדת אליה, שתספר קצת ותתן לנו מתכון אליפות לקציצות טבעוניות.

 

 

 

האצבעות רעדו לי

הייתי חייבת לכתוב. לספר, לעדכן, לשתף. תהיתי ביני ולבין עצמי מה זה הבלוג הזה עכשיו. הרי  "ערן הגנן" עבר מתיחת פנים, תדה לאל לא כירורגית, הוא כבר לא בנהלל ונוסע כמו הגדולים כל יום לעבודה. לא, לא, אל תטעו בו. שעות עבודה של חקלאים לא משתנות. הם אוהבים להדליק את השמש, לא משנה כמה קר או חם בחוץ.

כמו איילה שמדלגת בקלילות בין הסלעים, ככה ערן היה בסוף ספטמבר. ממשיך לעבוד במרץ, תוך "קיפול" השדה – איסוף צנרת וברזי מים, איסוף ירקות אחרונים ואריזתם ופרידה מהשטח שכ"כ אהב. כל פעם שעברנו בכביש הצופה אל השדה היה לנו ריטואל קבוע (בעיקר לילדים ולו) – תגידו בוקר טוב/לילה טוב/היי לשדה. מנפנפים לשלום כאילו הוא רואה אותם בחזרה. מנהלל הוא דילג בטבעיות אל בקעת יבניאל, מכיר אט-אט את השטח, כיוון הרוח, רגבי האדמה ואת העסק החדש שהיה מוכר אבל שונה.

לסגור עסק אחד ולעבור אל אחר, תוך נחישות ואמונה שזה הצעד הנכון. כמה קשה להחזיק עסק ועוד חקלאי לבד. כן, יש הרבה בדידות בעצמאות הזו. אני יכולה להגיד כמי שחיה איתו שהוא עשה לי בית ספר. עובד בשעות לא שעות, 6 ימים בשבוע (לפעמים גם שבעה), בחמסין ובקור, מחשב, מתכנן, מכניס עובדים חדשים שיעבדו לצידו, נפרד מעובדים ומכיר שוב חדשים. ובכל הכמעט שלוש שנים האלו, עושה את הבלתי יאומן (או אולי זה בגלל שאנחנו קטני אמונה??) ומחבק את השלל הכי יקר אחרי הירקות – את הלקוחות הנאמנים שלו, שגדלים דרך קבע.

 

 

הוא לא תכנן לסגור את העסק

הוא קיבל וואחד סטירה לפרצוף. ומסתבר שלעולם יש דרכים משלו להראות לנו את הדרך, או להראות לנו שבכל שביל מתפתל תמיד יש אפשרות לראות את הנוף הכי יפה ומרגיע, כזה שנוסך בך ביטחון ואומר "הנה באתי הביתה".

ואני? אני מה זה מרוצה. טוב נו, חוץ מהעבודה שאני בבקרים פה לבד מתקתקת כריכים ונפרדת מהילדים לגן ולבית הספר. ובכל יום שני הוא מביא לי ארגז ירקות משגע שעושה לי חשק לקפוץ במקום משמחה (כמו דמות מסרט מצוייר) – ולהתחיל לתכנן מה אבשל.

 

 

השראה בתוך ארגז ירקות

הקציצות האלו נולדו מהשראה ומהצע הארגז. אני אוהבת שיש בארגז לפחות ירק אחד שאני פחות מכירה אותו, וככה אין לי ברירה אלא ללמוד להתמודד איתו. אבל בקטע טוב כמובן. וזה לא שאני לא מכירה את הקייל, אבל נו אתם יודעים, אין אותו אצל הירקן והוא לא יהיה הבחירה המודעת הראשונה שלי. ומעבר לזה, במהלך השבועות האחרונים הכרתי 3 סוגים שונים שלו. איזה כיף לי. את ההשראה קיבלתי מקציצות כרובית של לימור תירוש שבכלל לא טבעוניות והן בכלל מכרובית.

כזו אני, מחליפה כרובית בברוקולי (הגיוני, תודו!) מורידה ביצים, מוסיפה טחינה גולמית ועושה ניסויים קולינריים. יצא נהדר!

 

 

קציצות ברוקולי וקייל (טבעוניות, ללא גלוטן)

מה שממש נחמד בהן, שלא צריך לבשל קודם את הברוקולי. כמה שפחות פעילויות במטבח, ככה נחמד יותר. לפעמים.

 

2 כפות שמן זית

1 בצל גדול, קלוף וחתוך לקוביות

כ- 4 עלי קייל, שטופים ונקיים קצוצים גס

חצי ראש ברוקולי

6 פטריות שמפניון טריות

כ- 1 כף טחינה גולמית

מלח

 

 

ההכנה

מחממים היטב תנור ל190 מעלות.

מחממים מחבת רחבה ומוסיפים לה את שמן הזית. מוסיפים את הבצל והקייל הקצוצים, מערבבים היטב ומטגנים עד להזהבה. זה עניין של כמה דקות ספורות.

במעבד מזון, טוחנים את הברוקולי ואת הפטריות לפירורים.

מוסיפים את הבצל והקייל המוזהבים וטוחנים לקבלת תערובת אחידה.

את הטחינה והמלח אפשר להוסיף למעבד המזון או לערבב בקערה.

~ עכשיו שימו לב, איך יודעים שהן לא יתפרקו? קחו מהתערובת וצרו קציצה. אם היא נראית לכם אחידה, לא יבשה מידי ולא רטובה מידי, אז היא תצא יופי. אם נראה לכם שהיא רטובה מידי, ניתן להוסיף מעט קמח עדשים כתומות, או כל קמח אחר שאתם חברים שלו.

מעבירים לקערה, סוגרים ומעבירים למקרר ל1/2 שעה לפחות.

 

 

מניחים ניר אפייה על תבנית ומשמנים קלות.

יוצרים קציצות ומניחים אחת ליד השניה (אפשר להרטיב מעט את הידיים).

אופים 20-25 דקות.

מוציאים ומצננים. הקציצות די עדינות, חכו שיצטננו כדי שיוכלו להתייצב.

 

 

ביס מישהו?

 

 

אבל פגשתי קרן חום
ממיסה הרים של קרח
הארה של חסד ואור בליל ירח
יש טוב אחד שמסתתר בעמק הכזב
תודה לך עולם שסיפרת לי עליו  (תודה / קרן פלס, רמי קליינשטיין)

 

מישהו יגריל פה ארגז משפחתי !

כמו שכבר כתבנו, אנחנו מזמינים אתכם להכיר את "סבתא יהודית" ואני ממליצה בחום לקנות מהם ירקות.

אפשר אחת לשבוע אפשר אחת לשבועיים או מתי שמתאים. הכי כדאי כמובן להיות מנוי. כן, הירקות אורגנים (בפיקוח) וככה תומכים בעסקים מקומיים וכמובן קונים ישירות מהמגדלים.

אז איך אפשר להגריל ארגז משפחתי שיש בו 12-14 ירקות שונים?

~ הרשמו למערכת ההזמנות של "סבתא יהודית" ממש כאן

~ ההרשמה פתוחה לכל אזורי החלוקה הרשומים באתר. לחצו כאן כדי לראות את הישובים וימי החלוקה.

~ בעוד כשבוע, בט"ו בשבט (כמה סימלי) גל ואני נערוך הגרלה ואחד מכם יקבל ארגז מפנק הביתה.

 

קדימה, צאו לדרך! בהצלחה לכולם ואל תשכחו לספר לי איך יצאו הקציצות הירקרקות

 

שבוע טוב וחמים

עופרי וערן