הפוסט הזה הוא פוסט מיוחד ומאוד מרגש עבורי. חיבור בין ליען נוסבאום, בלוגרית טיולים, לביני – בלוגרית אוכל יש האומרים. בעולם הוירטואלי קורים ניסים וקסמים, איך מפגש שנעשה רק בשדה האון-ליין מחבר עולמות, ואפילו מבלי ששמענו האחת את השניה, התחברנו פה בחוטים עדינים של נימי המילים והרגשות.
המשימה – חיבור בין טקסט על מקום בגליל, לבין מנה. מוזמנים לראות מה התבשל אצלנו, ומקווה שליען ואני נפגש בקרוב, על קפה ופרוסת לחם עם ריבת הדרים.
צפת / ליען נוסבאום
צפת היא אחת מן הערים האהובות עליי בעולם. גרתי שם בפרקים שונים בחיי ולמדתי לאהוב את הדברים המיוחדים לה, את האוויר הצלול, את האנשים המעניינים, האומנות, השקט והסמטאות.
כשאני חושבת על צפת עולים בי זיכרונות שקשורים לאוכל, למשפחה, לשולחן השבת. טיול בעיר העתיקה ביום שישי בערב יציף אתכם בניחוחות משפחתיים מכל עבר. אלו התבשילים והמאפים שמתחממים על הפלטה. ילדות לבושות בשמלות השבת יחלפו על פניכם בריצה. גברים ונשים במיטב בגדיהם, ממהרים אל בית הכנסת. ואם תתעכבו על פתחו של אחד, תשמעו את שירת המזמורים והנעימות הייחודית לכל מניין או חסידות. מאוחר יותר כולם ימהרו חזרה לבתיהם, הרחובות יתרוקנו מאנשים ותוכלו לשמוע שירה וקרקוש צלחות מפתחי הבתים. זאת צפת של ערב שבת.
צילום: ליען נוסבאום
במרחק שווה בין קודש לחול
צפת של אמצע השבוע מוקפת בנוף גלילי יפהפה. עצי זית מנקדים את האופק וגפנים מקשטות את חצרות הבתים. מי שזכה לחצר שכזאת, ישמע מידי פעם דפיקה מהוססת בדלת וימצא שם אישה כזאת או אחרת שנעוריה נשארו מאחור והיא מבקשת לקטוף מן העלים כדי להכין מהם מטעמים. מי שזכה לחצר שכזאת, היה תולש ענב או שניים ואוכל ישר מן האשכולות התלויים, רק לבדוק האם כבר הגיע הזמן לקטוף אותם ממש. מי שהייתה לו חצר שכזאת יודע שטעם הענבים שונה מאלו שתרכשו בסופר. הם רכים יותר וטעמם מזכיר יין.
ממש באמצע השבוע, במרחק שווה בין קודש לחול, בימי רביעי, מתקיים השוק המקומי. עדיין לא כתבו עליו בשום מדריך, לא נערכים בו סיורי צילום או טעימות, אך מי שיזדמן לשם מובטחת לו חוויה של צבעים וטעמים.
פשוט.
החיים בצפת, האווירה, האנשים, נדמו בעיניי למגורים בכפר קטן. הכרנו את כולם, את כל אלו שהתקבצו שם מרחבי העולם. לכל שכנה היו המטעמים המיוחדים שנהגה להכין ובחג הפורים צלחות עמוסות כל טוב היו עוברות בין הבתים. ידענו כבר מה מונח מתחת למפית. זה היה מנהג פשוט, בלי גינונים מיותרים, בלי ניירות צלופן וסרטים לקישוט. זה היה פשוט, כמו הגליל. כל אחד עומד בפני עצמו, עם יופי עדין וטבעי, אך כשמחברים את כולם ביחד, הרי זאת חגיגה של ממש וטעם שלא ישכח במהרה.
צילום: ליען נוסבאום
בלי גינונים מיותרים
לא יודעת אם זה מקרי או לא, אבל כמה ימים לפני שליען שלחה לי את הטקסט שלה על צפת (ואפילו לא נתנה לי הזדמנות להרהר ו/או להבהל מאיך לכל הרוחות אמצא מנה שמתאימה לעיר הזו), הכנתי את ריבת ההדרים שלי וצילמתי אותה, כי פעם מזמן הבטחתי להעלות מתכון שלה.
פתחתי את המייל שצורף אליו קובץ בלי כותרת, אבל עם מילים שעטפו אותי בפשטות, משפחתיות ורגעי קסם שבין קודש לחול. מיד ידעתי שהריבה הכתמתמה הזו, מרירה-מתוקה, שצולמה ממש עם השקיעה עם אלומות האור האחרונות שנכנסו למטבח, היא המנה שתשודך לטקסט הזה, ואין מתאימה ממנה.
צילום: עופרי זוטא
ריבה
לא יודעת מה, אבל יש בה משהו קסום בריבה ונראה שזו מנה שמכילה הכל – בסיס, בית, תהליכי חיים מקופלים בה, כאילו היא היתה איזה פרפר שיצא מגולם, רק שאני לא בטוחה מה יותר יפה: הפרי המקורי שעומד בבסיס הריבה הנחשקת, או התוצאה הסופית, הבוהקת, שממלאה בנחת צנצנת קטנה של מתיקות, אהבה ונחמה.
זו אולי מרקחת, או קונפיטורה (למרות שזו מילה אצילית פי כמה), ובעצם הריבה הזו, אין ארצית ממנה. מיקס של הדרים, גם קצת קליפות שבהן כל הארומה המטורפת הזו, וסוכר – אבל במידה. אש שתחמם הכל ותקרמל את הסוכרים, ולאט לאט, עם הסבלנות הנלווית וערבוב תכולת הסיר, הכל מצטמצם והופך לרכז של פרי, בוהק ודביק שממלא את כל הבית, ואולי אפילו את המדרכות בחוץ, בניחוח מר-מתוק של חורף.
צילומים: עופרי זוטא
בין קודש לחול – בין ערביים
אני תמיד חולמת על ריבות שימלאו את הבית בריח טוב ואוהבת למלא את שלל הצנצנות שלי כל פעם בצבע ובטעם אחר. אוהבת לחלק אותן, וגם לשמור לרגעים האלו שכ"כ בא מתוק. ואז אני פותחת את הצנצנת כשבידי כבר כפית המוכנה למשימה ולעיתים רחוקות אני מכינה איתן מאפים של שמרים חורפיים.
אבל האמת היא שהקסם הזה לא קורה אצלי הרבה ואני אפילו לא יודעת למה. אולי בגלל שצריך סבלנות, ורגעים של התבוננות ברגע המיוחד והמדוייק בו הכל יכול פשוט להשרף. ואז אין ריבה, יש טעם מר של ריבה שהפכה להיות משהו אחר, וטעם רע של החמצה.
אבל עכשיו – הנה היא מוכנה בדיוק בזמן הזה, כמו בין קודש לחול – בשעות בין ערביים של חורף, כשהשמש כבר כמעט שוקעת וקרניה האחרונות מאירות לי את המטבח. איך תמיד אני מכינה הכל ברגע האחרון, ובעצם מבינה שבסופו של דבר, אין רגע מדוייק מהרגע הזה.
צילום: עופרי זוטא
ריבת הדרים חורפית
יחס הפרי והסוכר בריבות שאני מכינה, נע בממוצע ביחס של 1:4. כלומר על כל 1 קילו של פרי (קלוף/חתוך), 250 גרם סוכר. לפעמים זה קצת יותר, ולפעמים קצת פחות. זה תלוי בפרי ובכמות הסוכר שיש לי בארון… בכל אופן הריבות האלו נשמרות במקרר, ואם אני מכינה כמות היסטרית, אני מיד אורזת ונותנת לחברים, לשכנים ולגני הילדים שנמצאים מטרים ספורים מהבית שלנו.
בריבות הדרים אני משחקת כל פעם לפי הפירות שיש לי, ותמיד דואגת לשים לפחות 1/2 לימון. זה מה שהיה לי הפעם. אין צורך להיצמד לזה.
ועוד כמה מילים על פקטין (הוא חומר הקרישה הטבעי שיש בפרי) – רוב הפקטין בפירות ההדר נמצא בגרעינים שלהם! ולכן, פעם טרחתי, שמרתי את הגרעינים, העברתי אותם לחתיכת גאזה נקייה, קשרתי בחוט לבישול ובישלתי עם הריבה. בסוף הבישול הוצאתי את השקיק המאולתר והעפתי לקומפוסט. הפעם לא טרחתי, אבל גם לא התרגשתי מכצה גרעינים שברחו להם לסיר. יצאה אחלה ריבה.
צילומים: עופרי זוטא
1 קילו פרי הדר (שקילה אחרי קילוף וניקוי מגרעינים):
8 קלמנטינות
1 קליפת תפוז מגוררת
2 תפוזים (היה פה גם תפוז דם אחד)
1 קליפת לימון מגוררת
1/4 לימון – ללא קליפה, נקי מגרעינים.
כ-300 גרם סוכר
ההכנה:
- מקלפים את ההדרים: שוטפים קלמנטינה ומנגבים היטב. קולפים ידנית, ושומרים את הקליפה. מקלפים גם את שאר הקלמנטינות ונפטרים מהקליפות.
- חוצים את הקלמנטינות בעזרת סכין (לרוחבן) ונפטרים בקלות מהגרעינים (במידה ואתם רוצים להיות סופר מומחים, שמרו את כל הגרעינים בצד). חותכים לרבעים, או למה שיוצא. ממילא בריבה הכל קוועטץ' בסוף. מעבירים לקערה.
- בעזרת סכין, מקלפים את התפוזים, כולל החלק הלבן (כי בו אצורה רוב המרירות), חוצים את התפוזים ונפטרים מהרעינים. חותכים לקוביות בגודל בינוני. אפשר גם רבעי פרוסות. ואותו הדבר – עם הלימון. מעבירים לאותה הקערה את כל ההדרים.
- זוכרים את קליפת הקלמנטינה ששמרתם? יופי! קוצצים אותה דק. מי שאוהב משאיר אותה כסרטים ארוכים, ומי שמעדיף ביסים קטנטנים של מרירות מתוקה, שיקצוץ אותם לקוביות קטנות.
- שוקלים את כל חתיכות הפרי והקליפות המגוררות. לי יצא קילו וקצת. מעבירים לסיר רחב. שוקלים סוכר ביחס המתאים לכם (אני הוספתי 300 גרם סוכר לבן) ומוסיפים לסיר, על הפירות.
- מניחים את הסיר מעל להבה גדולה ומתחילים לבשל. אפשר לערבב קלות. אל תברחו רחוק מהמטבח, שימו עין על הסיר. הפירות והנוזלים יתחילו לרתוח בקרוב. מרתיחים כדקה ומנמיכים ללהבה נמוכה-בינונית.
- מחכים בסבלנות…
- המרקחת צריכה לבעבע ביעבוע עדין ולא אגרסיבי כדי לא להשרף, ולאט לאט לצמצם את הנוזלים שיוצאים ממנה. מידי פעם עשו לה טובה וערבבו קלות. אם אתם לא סומכים על עצמכם עברו ללהבה נמוכה.
- כעבור כ-40 דקות תוכלו לראות שאתם בכיוון הנכון, הנוזלים התאדו, הסוכרים מתקרמלים לאיטם ונוצרת מרקחת סמיכה ודביקה.
בשלב הזה ניתן לרסק חלק מהפרי בעזרת בלנדר מוט, על מנת לקבל ריבה יותר חלקה (שוב, זה תלוי באיך אתם אוהבים את הריבה שלכם). רק שימו לב – זה לוהט!!! - כן, אני יודעת, זה נראה שהכל פה לוט בערפל. זה תלוי בכמות הפרי שהכנתם. ככל שהסיר יהיה עמוס יותר, כך יקח זמן רב יותר לריבה להתגבש. לכן אני אוהבת להכין כל פעם קצת… היו עם יד על הדופק, או בקיצור קחו ספר ושבו לא רחוק מהמטבח.
- ברגע שהגעתם לסמיכות הרצויה, עקרו צנצנות (אני פשוט שופכת מים רותחים לתוכה ועל המכסה, ובעזרת מלקחיים מוציאה את המים ומייבשת הפוך) והעבירו בזהירות את הריבה לצנצנות. סגרו ושמרו. או שתתחילו לנשנש / לפרוס לחם טרי וטוב ומרחו כטוב על ליבכם!
- בהצלחה ולבריאות!
צילומים: עופרי זוטא
והנה גם תמונה מפעם, של מאפה שמרים עמוס חמאה וריבת הדרים דביקה ונפלאה.
צילום: עופרי זוטא
גם אתם חובבי ריבות? ואם כן, איזה ריבה לעולם תעדיפו? ומה עם צפת? אוהבים, מתחברים? אולי מתגעגעים?
הפוסט נכתב כחלק מפוסטים שהם שיתוף פעולה בין בלוגריות טיולים לבלוגריות אוכל.
לבלוג של ליען "בדרכים" לחצו כאן
זוטוש- פוסט מקסים- הטיול, המילים, הריבה… והמאפה זה 🤭!!!
הילונת <3 תודה רבה. איך, איך הבאת אותה בעונג צנצנות על החלון שלך היום באינסטגרם? אוי, המאפה הזה היה, איך לומר... פיגוז. אפילו האופה מספר אחד החמיא לו ובצע עוד ביד.
פוסט עם המון געגוע…
הכי אוהבת ריבת הדרים! לצערי אף אחד בבית לא שותף לאהבתי. בקיץ מתגעגעת לריבת ענבים שאמא וסבתא שלי היו נוהגות להכין. אם אני כבר מכינה אז גם ביחסי סוכר פרי כמו שכתבת.
למה לצערך ריבי? ככה ישאר לך יותר 😉 וואו ריבת ענבים! פעם טעמתי אחת של איזו מאמא וזו אכן היתה ריבה מופלאה מאין כמותה. תודה ריבי אהובה.
איזה חיבור מדהים של שתי משוררות הלב. זה לא סוד שאני אוהבת לקרוא אתכן כל אחת לחוד אבל יש קסם לביחד… לצפת של ליען אני מטיילת דרך הפוסטים שלה והריבה כל כך מגרה אותי שלמרות הסוכר שלה בא לי להכין כזו ומיד לאכול…
וואו רבקה, תודה רבה על המילים החמות! אם יש בעיית סוכר, אפשר גם להכין ריבה ללא סוכר. זה יוצא אחרת אבל עדיין טעים. ומלא סוכר מהפרי 😉
עופרי וליען, זה פוסט יפהפה, רואים עד כמה החיבור ביניכן היה אמיתי ומהלב (וגם מהבטן). צפת של ליען, הריבה של עופרי כאילו נועדו להתכרבל יחד באותו פוסט.
מיכל השדכנית! תודה רבה על האתגר שהתגלה כמחבק ונעים. היה לי לעונג. תודה על המילים הטובות והפרגון.
פוסט עם טעם של פעם. שילוב נהדר בין מילים לטעמים.
תודה רבה רחלי.
איזו רשומה מקסימה, עם ריחות של בית וחום. שיתוף פעולה מקסים
תודה רבה ניני. אין כמו בבית 😉
זוטק׳ה הריבה נראית מעולה. המאפה עם הריבה עוד יותר!!
פשוט מעלף.
אני מכינה לעצמי במצק החלות, לחמניה עם ריבת תפוזים ושוקולד מריר 70%.
לא חשבתי על עוגה כמו שלך. תודה על הרעיון.
מיכל! אין כמו חיבור בין שוקולד מריר להדרים. אני אוהבת לשלב ריבות במאפים. בד"כ זה בצק פריך מגולגל עם ריבה, או חיתוכיות עם פירורים מעל. המאפה הזה היה כ"כ טעים. תודה שבאת לבקר בבלוג ושהשארת את מילותיך בו.
איזה תענוג של פוסט. עצר לי את היומיום והעביר למשהו אחר ביניימי כזה.
לפני כמה זמן גיליתי, בזכות חובב החיות הביתי, שבמעבר בין זחל לפרפר, כשגולם, אז זה לא שיש איזה זחל שבדיוק עובד על הצמחת כנפיים. הזחל מתפרק טוטאל והגולם מכיל מעין עיסה שמתפתחת לפרפר. זה מגעיל ומעורר מחשבה בו זמנית, ונזכרתי בזה עם הדימוי שלך.
תודה יעל. איזה כיף שאת פה. טוב נו, אז מה זה אומר על פירות ההדר שעושים טרנספורמציה והופכים לריבה על לחם?? 🙂
אני מאוד אוהבת ריבות מפירות הדר, הריח שמתפשט בבית מזכיר לי שאני חיה במדינה הזו, משהו ישראלי ופשוט.
ואת צפת אני אוהבת מילדות. תמיד שמחתי כשהיינו נוסעים לבקר בה…
עיר של קדושה לא רק במובן הרוחני יש בה איזו שלווה בלתי מוסברת כמו הילה שעוטפת אותה❤️ משהו משפחתי ורגוע כאילו היא בכלל בארץ אחרת. או כמו שכתבת ליען שהיא סוג של כפר קטן…. בדיוק כך.
שיתוף פעולה מקסים, פשוט, כן, כזה שמריחים ממנו את הריבה שלך עופריקי ואת צפת שלך ליען, כל אחת מכן כתבה בעיני סוג של פיוט… משהו שהוא הרבה מעבר לפוסט על אוכל וטיולים.
מרירה מתוקה בין קודש לחול, בלי גינונים מיותרים.
התמונות בפוסט נפלאות, תמונות עם ריח של מילים.
ומהכל בא לי הכי בעולם את העוגה הזו בסוף… אולי נעשה איזה פיקניק בצפת שלושתנו?
נכון, בכלל לא חשבתי על זה. שפירות הדר זה בעצם משהו מאוד ישראלי. בהוויה שלו.
ותודה על המילה פיוט. זו מילה מרגשת. אם הצלחנו להעביר פיוטים מהלב, אז עשינו את שלנו <3
וקדימה, בואי נארגן לנו פיקניק. אבל לא חייבים בצפת נכון?
תודה על המילים ומנעד הרגשות שהעברת לפה.
נהדרות שתיכן
ונהדרת ריבת ההדרים, שתנוסה בקרוב עם אחרונות הקלמנטינות על העץ. אולי אוסיף גם ליבת תפוח-עץ לצרכי הפקטין. מי יגיד לי לא?
.
מתראות בקרוב. יששש!
תודה רבה! ואיזה כיף שיש לך עדיין קלמנטינות על העץ. אני אגב לא אגיד לך לא 😉 וכן מתראות בקרוב מאוד
יווווו… עשית לי חשק לריבה, משהו כתום מתוק מריר…. וכיף לרגע לעוף לצפת ואז לבקר אצלך במטבח. פשוט ומקסים
תודה רבה. קדימה, תכיני ריבה מתוקה מרירה שתעשה לך עונג שבת.
שתיכן כתבתי מקסים. אני מתה על ריבות. יכולה לחיות על לחם שווה וריבה. מודה של פת אני פחות מתחברת. אולי צריך לתת לה עוד צ׳אנס.
תרגישי בנוח, גם אני לא חובבת צפת. חובבת אותה בטקסט של ליען 🙂 תודה רבה על הפרגון.
יופי של פוסט שעושה הרגשה של, בית ונעים בכל הגוף
תודה רבה. לגמרי הרגשה של בית.
עפרי, הפוסט הזה הגיע אלי בדיוק כשבסיר כבר התבשלה ריבה… ריבת הדרים. לרגע התבאסתי שלא ראיתי אותו קודם, אבל אז הבנתי שאנחנו עושות את זה אותו דבר כמעט. (אני עושה טיפה יותר מתוק. 1/2 קילו סוכר על קילו פרי). בכל מקרה הפוסט שלך יפהפה, הצילומים לגמרי נהדרים ואין בהם אפילו טיפה של מרירות (כמו זאת שיש בטעם הריבה) רק תשוקה ואהבה.
שאלת איזו ריבה מועדפת עלי – ריבת נקטרינות. ללא ספק. גרנו ליד קיבוץ אייל והיו שם מטעי נקטרינות יפהפייים בפריחתם ועמוסי פרי. בעונה היינו עוברים שם תוך כדי רכיבת אופניים ואוספים פרי שנשר או פרי שנשאר על הענפים אחרי הקטיף. בשנתיים האחרונות גילינו שנשאר המון פרי על העצים והוא פשוט נרקב בלי שקוטפים אותו. "היצלנו" כמה שאפשר – כואב הלב. בשנה שאחרי – הם פשוט עקרו את המטע ואז באמת נשבר לנו הלב. נקטרינות מהסופר – אין להן אותו טעם. (כמובן שגם ריבת ההדרים עובדת הכי טוב עם פרי שנקטף ישר מהעץ)
וואי איזה מרגש צירוף המקרים. תודה רבה על המילים החמות והטובות. כיף שאין בו מרירות, בשביל זה יש לנו קליפות הדרים 😉
מעציב הסיפור עם מטעי הנקטרינה. קשה להיות חקלאי בכללי ובארץ בפרט. וכן, מסכימה איתך לגבי הטעם. אין כמו פרי שנאכל לאחר שקוטפים אותו. אלו שבסופרים מגיעים לפעמים אחרי שבועות בקירור, מה שלא עושה טוב לפרי או לאפחד אחד. תודה חיה!
עפרי מוכשרת שכמותך. מתמלא הלב לקרוא אותך/אתכן.
הניחוחות עוברים וממתיקים.
מדהים שבכורי,המוכר לך,קוטף בימים בגליל ולומד מוזיקה בעיר הצפתית.
חיבוקים מהעיר שלא מפסיקה.
שריתווווש. איזה כיף שהגעת לפה. ריגשת אותי מאוד.
ד"ש לכולם ונשיקות
שתיכן, ליען ועופרי, שמות כל כך הרבה אהבה במילים שכיף לקרוא אתכן. צפת שלי היא צפת של החיילת שלי ששירתה כל כך קרוב אליה והיינו יוצאות אליה כשהייתי באה לבקר אותה (היא השתחררה כבר מזמן). צפת של ליען זו עיר של בית ושכנים, טעמים, צלילים וחוויות חיים. והריבה החורפית שלך, עפרי, היא הכי בית שיש. התמונות של שתיכן מקסימות. חוויה אסתטית. אולי אנסה להכין. אם כבר מתוק (ואני לא יכולה בלי) לפחות שיהיה בטעם בית.
זיוה יקרה, תודה על המילים והזכרונות והחיבורים. אני שירתתי בפיקוד צפון חצי שנה, והגעתי לצפת רק כדי להגיע לאוטובוס שיקח אותי דרך ארוכה הביתה… תודה ביקרת פה אותנו ושהשארת מילים.
אני קוראת שוב את המילים שלך ושלי שמשתלבות כל כך יפה ביחד ורוצה שוב להודות לך על החוויה.
ליען! יקרה כל כך. תודה לך ולמיכל על הרעיון הקצת ביזארי הזה. לחבר בין נשים ובין מקום לאוכל בלי להכיר באופן "אמיתי". מצד שני מה זה אמיתי, אם לא זה? תודה!