אורה הכפולה

גם אתם לא מאמינים שיש פה פוסט חדש? אז כן, זה אמיתי. וגם הוא, כמו רבים וטובים לקח לו זמן להתבשל על אש נמוכה (שלא לומר פתיליה) במשך תקופת החגים (כבר שכחתם מה?).

זה פוסט מיוחד, לא רק בגלל שבאו להתארח אצלנו 2 נשים נהדרות, זה פוסט שצולם ביום הקטיף והאריזה האחרון בשדה של "ערן הגנן".

 

 

נפגשנו בבוקר יום רביעי שימשי ונעים בשדה, כמה ימים לפני ראש השנה. אורלי אמרה את זה הכי נכון ומדוייק – אלו ימים של פרידות וסיכומים, מהשנה שהייתה ומהשדה. השדה שהיווה קרקע לחלום של ערן, לעסק שהקים במו ידיו, תרתי משמע. בשדה נותרו מספר לא גדול של ערוגות עם יבול של סוף הקיץ: חצילים, כרישה (קטפנו ממש את אחרון היבול), פלפלים משני זנים, דלוריות, מעט תרד, פטרוזיליה ובזיליקום, בטטות ששוכנות עמוק באדמה ועטופות שמיכה של עלים ירוקים, ואת אחרונות הדלעות שחיכו שערן יאסוף אותן.

 

 

מודה, לא היה לי קל להסתובב בשדה, שנראה קצת עצוב ומבולבל, כאילו הוא על מזוודות מתכנן את הרילוקיישן שלו. אולי אפילו קצת התביישתי בו, שהוא לא ירוק ומשגשג, ואיפה שתילי הסתיו-חורף החדשים שהיו אמורים להישתל בו ברוב שמחה?? ומצד שני, שמחתי כ"כ לראות עשרות ארגזים שהתמלאו בירקות שנקטפו עם שחר, ושמחתי שאת רוב היבול קטפו, והוא לא יזנח לו שם בין רגבי האדמה שהולכת ומתייבשת.

 

 

מפגש מספר 5 // אורי שביט ואורלי פלאי ברונשטיין

נשמתי עמוק והבנתי שזה היום המושלם לביקור הזה. ולקטיף, ולפרידה ולארוחה נפלאה שהסתיימה בהשקת כוסות וודקה (עוד נגיע לזה…). והמפגש הזה שהתחיל בחיבוקים עזים שלנו בשדה, כי מזמן לא נפגשנו, ויש לנו וואחד היסטוריה למרחקים, לשלושתינו.

אני הגעתי קצת אחרי שהבנות "נחתו" בשדה, ומצידן כבר החליפו מילים עם הגנן, על סופים, סיכומים ופרידות וגם על התחלות חדשות בניחוח של שנה חדשה. קיבלנו את הכבוד ללקט את אחרונות הכרישות, ואין מראה משמח מזה – לראות 3 פודיות מתעקשות על כל בייבי כרישה נהדרת. הדקות חלפו במהירות והשמש כבר קפחה על ראשינו ונהיה לנו חם. בקושי מצאנו פלפלים מושלמים לקטוף (זינבנו לנו כמה מהקטיף של הבוקר) ואז ערן גילה לאורי ולאורלי את המחזה של "איפה הבטטות" – מרים שמיכת עלים צפופה מנוקדת בפרחים סגולים, לוקח קלשון ומוציא אותן מבטן האדמה. כן כן, תצחקו – אבל זו אשכרה לידה. סיימנו את הקטיף בערוגת הדלעות שעוד נותרו בשטח (הדלעות, שיכולות להשאר סגורות כמה חודשים, מונחות על מפתן ביתנו ומאיימות על הכניסה), לגמנו לימונדה צוננת ונסענו למטבח.

 

 

תגידו יפה שלום

לאורי שביט, עיתונאית, פעילה למען זכויות בעלי חיים וכמובן בלוגרית שבדיוק חוגגת 5 שנים למהפך ולמהפכה שלה – הטבעונית שנהנת הרבה יותר מכולנו, ולאורלי פלאי ברונשטיין, שעושה קסמים באוכל ובמילים, וליתר דיוק – בשלנית ומתכונאית ותיקה, חתומה על רבי מכר רבים של המטבח הישראלי ועורכת מגזין "על השולחן" בעבר.

החוט המקשר בין שלושתינו הוא על השולחן, אבל את אורי (המכונה בפי אוריקה) הכרתי עוד קודם. בשנת 2002 בערך נפגשנו בלימודי קונדיטוריה בביה"ס "בישולים" וקשקשת אינסופית שלנו הובילה לשיח משותף על הפקות טלויזיה, ומפה לשם אורי הגיעה לעבוד איתי במטבח בדירה הקטנה שגרנו בה אז באפקה, שם בישלתי ל….הפקות טלויזיה (איך ניחשתם??), והנה הישר מאלבום התמונות הפרטי שלנו, מצאתי תמונות שלה ושל ערן במטבח מבשלים משהו.

 

 

את אורלי הכרתי ב"על השולחן", כשהצטרפתי לרשימת הכותבים המרשימה של המגזין, וזה היה בשנת 2004 בערך. כשחיפשו במגזין עורכת לאתר (בערך באותה השנה), הצעתי לאורי להציע את עצמה. היא פצחה בקריירה מרשימה שם וכל השאר היסטוריה. אורי ואורלי חלקו מרחב טריטוריאלי משותף במערכת שבצפון תל אביב, ולי לא נותר אלא לקנא ולהמשיך לכתוב מהבית ומהמטבח.

 

 

אז איפה היינו?

אה כן בדרכנו לבית, למטבח, כשבבגאז' ארגז ירקות עמוס כל טוב ואנרגיה משולשת של התרגשות.

 

אנחנו מניחות את כל הירקות על משטח העבודה, מנסות להבין לאן כל זה לוקח אותנו, אני לוקחת את עצמי להכין תה קר ואורלי פותחת שקית עם הפתעות שהביאה. מיד אנחנו פותחות, מריחות ושואלות שאלות – בכלי אחד צ'רמולה , בכלי אחר תערובת נהדרת של ראס אל חנות ובאחרון – שעועית לבנה מבושלת. אורי ואני מסתכלות על אורלי בפליאה – מה אמרת? צ'רצ'וחה? צ'רלולה? צ'רמולה היא אומרת שוב וצוחקת בעצמה – רוטב פלאים שישביח כל מנה. אוח, אני אוהבת את האורלי הזו, עם הסודות והשיקויים שלה, ואלפי הקסמים שהיא מהלכת במטבח – הרוטב הזה מורכב מבסיס של שמן, לימון ותבלינים. וכמו שאני אוהבת המתכון הוא רק בסיס ומכאן השמיים הם הגבול (המתכון מיד). שנייה לפני שאנחנו מפשילות שרוולים, אורי מלמדת אותנו טריק בעיצוב שיער מהיר לפני הצילומים (אורלי ניסתה, אני לא טרחתי, אבל בהזדמנות אנסה), העיקר שנהיה יפות ואמיצות ויאללה לעבודה.

 

 

חצילים ממולאים בפריקי וכרישה, ברוטב רימונים

החצילונים הקטנים שקטפנו בשדה הכתיבו את המנה הזה. סירות של חצילים ובתוכם פריקי שהתבשל עם "בשר" החציל, כרישה, גרגרי רימונים ומיץ רימונים. תיבלנו במעט ראס אל חנות שאורלי הביאה ואפינו בתנור. מושלם!

 

8 חצילים קטנים/בינוניים חצויים לאורכם, מרוקנים בעזרת כף

כ-3 כפות שמן זית

4 כרישות – פרוסות דק

3 שיני שום כתושות

"בשר" החצילים קצוץ

1/2 כוס פריקי

1/2 כפית ראס אל חנות או בהרט

מלח ופלפל

1 כוס מים + 1/2 כוס מיץ רימונים טרי

גרגרי רימונים מרימון אחד

 

 

לרוטב:

מיץ מרימון אחד

שן שום כתושה

חופן פטרוזיליה קצוצה

מלח ופלפל

 

להגשה: חופן צנוברים קלויים, סילאן טהור

 

 

ההכנה:

מחממים תנור ל 200 מעלות

מחממים היטב סיר ומוסיפים לו את שמן הזית.

מוסיפים את הכרישה, השום ו"בשר" החציל הקצוץ, מתבלים ומערבבים היטב. מוסיפים את הפריקי, המים ומיץ הרימונים (סה"כ 1.5 כוסות נוזלים) ומביאים לרתיחה. מוסיפים כמחצית מכמות גרגרי הרימונים, מנמיכים ללהבה נמוכה, סוגרים עם מכסה ומבשלים עד לספיגת רוב הנוזלים.

בינתיים מברישים בשמן זית את חצאי החצילים המרוקנים.

בקערה מערבבים את מיץ הרימונים עם שן השום, הפטרוזיליה הקצוצה, מלח ופלפל שחור.

שופכים כשליש מהרוטב לתבנית חסינת חום שתוכל להכיל את כל החצילים בנוחות.

ממלאים את החצילים בפריקי, ומניחים זה לצד זה בתבנית. שופכים את שארית הרוטב מעל.

אופים כ 30-40 דקות, עד שהחצילים רכים. מומלץ מידי פעם להרטיב מעט את החצילים ברוטב.

מוציאים מהתנור, מפזרים צנוברים קלויים וגרגרי רימונים, ומזלפים מעט סילאן. מגישים ונהנים מכל ביס!

 

 

דלורית בצ'רמולה, צלוייה בתנור

הבטחתי לכם את "עקרון הצ'רמולה", או במילים אחרות את המתכון של אורלי, ואתם יותר ממוזמנים לאלתר עליו. "זה מתכון הבסיס, אפשר לשחק עם עשבי התיבול, התבלינים ובכלל. צנצנת מרוטב הפלאים הזה במקרר, עושה כל פודי מאושר" אומרת אורלי, ואפשר לסמוך עליה.

צ'רמולה

חצי כוס שמן זית

רבע כוס מיץ לימון

4 שיני שום כתושות

קליפת מגוררת מלימון אחד

1/2 צרור פטרוזיליה קצוצה

1/2 צרור כוסברה קצוצה

כפית זרעי כמון, קלויים וטחונים

1 כפית פפריקה

מעט כמון

מלח ופלפל שחור גרוס

 

ההכנה

מערבבים את כל החומרים יחד, מעבירים לצנצנת ושומרים במקרר.

 

דלורית בצ'רמולה

כמובן שכל ירק אחר יצלח את המשימה בקלות

 

1 דלורית קלופה, נקייה מזרעים, חתוכה לאורכה

צ'רמולה

 

ההכנה:

מחממים תנור ל- 200 מעלות.

מערבבים את הדלורית עם הצ'רמולה, מוסיפים מלח ופלפל שחור גרוס לפי הטעם.

מניחים נייר אפייה על תבנית חסית חום, מסדרים את הדלורית על הנייר וצולים בתנור כ-20-30 דקות עד שהדלורית מוכנה.

מגישים עם צרור פטרוזיליה טרי ליד.

 

 

סלט חם של שעועית ירוקה ושעועית לבנה

זו זכות גדולה לעמוד מהצד ולראות איך מתהווה לו מאכל. כי תאכל'ס כל האמנות היא להסתכל בחומרי הגלם הקיימים, לבחור (ולפעמים לשנות), לקצוץ ולערבב. לתבל ולטעום. ולהתבונן. ולבחון אם משהו חסר. לפעמים זה יהיה טעם ולפעמים צבע. וכך התהווה לו הסלט החם הזה. והוא כ"כ טעים. אימצתי אותו בחום, והכנתי אותו כבר בוורסייה של גרגרי חומוס במקום השעועית הלבנה. אבל זה של אורלי היה הכי טעים. ככה זה כשמתאהבים בפעם הראשונה.

 

שמן זית

3-4 כרישות נקיות פרוסות דק

2 שיני שום קצוצות

שעועית ירוקה טרייה, נקייה מקצוות וחתוכה באורך של כ- 5 ס"מ

1 כוס שעועית לבנה מבושלת

חופן פטרוזיליה קצוצה

1/2 פלפל אדום קצוץ דק

מלח ופלפל גרוס

קליפת לימון מגוררת

 

 

ההכנה:

מחממים היטב מחבת רחבה ומוסיפים לה שמן זית.

מוסיפים את הכרישה והשום הקצוצים ומטגנים-מזהיבים (זהירות שלא ישרף).

מוסיפים את השעועית הירוקה וצולים מעט.

מוסיפים את השעועית הלבנה, הפלפל האדום הקצוץ, מתבלים ומערבבים קלות. מכבים את הלהבה, מוסיפים קליפת לימון מגוררת (שכולנו מסכימות שתמיד, מוסיפה המון) ומגישים. או שאוכלים מהמחבת, כמונו….

 

 

סלט פלפלים

לא יודעת איך כל פעם היא עושה את זה. בזמן שאורי מתעסקת עם החציל, או אולי עם איזו בטטה, אני מפרידה גרגרי רימונים או מצלמת, או מנסה כהרגלי להיות מארחת למופת (הסירים במגירה הזו, הקולפן פה, רגע… קערה זה שם. מישהי רוצה לשתות?), אורלי בשקט בשקט קוצצת ומערבבת משהו בקערה. הפעם היא הפליאה עם סלט פלפלים באדום לוהט, שהוסיף המון רעננות לארוחה שלנו.

 

3 פלפלים אדומים, חתוכים לקוביות קטנות

1/2 בצל סגול קצוץ דק

2 שיני שום קצוצות דק (או כתושות)

פטרוזיליה קצוצה

כמה עלי בזילקום קצוצים

כף-שתיים רסק עגבניות

סחיטה טובה של חצי לימון

שמן זית

מעט כמון, מלח, פלפל

 

בקערה, מערבבים את כל הירקות ועשבי התיבול ומערבבים היטב.

מוסיפים את רסק העגבניות, מיץ הלימון, שמן הזית והתיבול ומערבבים.

טועמים, מתקנים תיבול ונותנים לסלט לנוח מעט. מידי פעם מערבבים. טועמים שוב ומוודאים שטעים… מגישים.

 

 

דלורית, בטטה וחציל במחבת

או בקיצור – שאר ירקות. וכל זה על שום העובדה שהסתכלנו סביב ונשארו ירקות מיותמים שחיפשו גם הם את מקומם באחד המאכלים. וככה זה עבד, כשאורי פתאום הוסיפה מעט תיבול, ואז את עלי התרד המעטים שהיו, וגם את עלי הבטטה, שהבטחתי שאפשר לבשל איתם. זה מה שיצא, וגם זה היה כ"כ טעים שאכלנו עם הידיים תוך כדי פטפוט במטבח…

ועוד קטנה אחת – לפני שהעברנו (את מה שנשאר) לצלחת הגשה, הצטרפה לחגיגה גם קלמנטינה מיובשת שהיתה לי במארז נהדר של משק בן דור. מומלץ בחום!

 

1 דלורית קלופה, חתוכה לקוביות בגדול בינוני

2 חצילים קטנים, חתוכים גס

2 בטטות קטנות, קלופות וחתוכות גס

כ-1 כוס עלי תרד קצוצים

כמה עלי בטטה קצוצים

צ'רמולה (ע"ע)

מלח ופלפל

* קלמנטינה מיובשת של משק בן דור

 

 

ההכנה:

מחממים היטב מחבת רחבה ומוסיפים לה שמן זית.

מוסיפים את הירקות, מערבבים היטב כדי שיעטפו בשמן הזית מכל הכיוונים, וצולים.

כעבור כמה דקות, מנמיכים ללהבה קטנה בינונית, מוסיפים קצת מהצ'רמולה ומערבבים (אם חוששים שהירקות ישרפו, הוסיפו מעט מים למחבת וערבבו).

מתבלים במלח ופלפל, עוד ערבוב ומכבים את האש כשהירקות מוכנים, כ-15 דקות בערך (בודקים בעזרת סכין חד).

מוסיפים את עשבי התיבול (ניתן להמיר בפטרוזיליה או כל ירוק אחר שאתם אוהבים), הקלמנטינות המיובשות, מערבבים קלות ומעבירים לכלי הגשה.

 

 

סינייה של חציל ובטטה

חציל שעשינו בו חריצים ובתוכם טמנו פרוסות בטטה, הפכו את המנה הזו ליצירת אמנות. לא בגלל טעמים מיוחדים אלא בגלל המראה המדליק שלה. קראנו לה פה "הזחל", אבל בוא נודה באמת, זה לא שם מעורר תאבון. יופי של תוספת לכל ארוחה.

 

2 חצילים מאורכים

1-2 בטטות קלופות ופרוסות

שמן זית

מלח ופלפל

טחינה גולמית

להגשה – פטרוזיליה קצוצה

 

ההכנה:

מחממים תנור ל 200 מעלות.

בעזרת סכין חדה, חורצים בחציל חריצים (לא חותכים עד הסוף) כאשר ביניהם מרווח של ס"מ אחד.

בכל חריץ מטמינים פרוסת בטטה (מה שיגרום לחציל להתעגל, תראו איזה יופי!)

מברישים בשמן זית, מתבלים במלח ופלפל.

עוטפים את התבנית בניר אלומיניום ואופים כחצי שעה.

מורידים את הכיסוי, מברישים שוב בשמן זית וממשיכים לאפות עד להזהבה וריכוך מוחלט, עוד כ20-30 דקות.

מוציאים, ובזערת כף יוצקים טחינה גולמית מעל, מפזרים פטרוזיליה קצוצה ומגישים.

(אורלי ממליצה לנסות גם להחזיר את התבנית לתנור להשחמה, כמו סינייה אמיתית).

 

 

 

השאלון של אורי ואורלי

הפעם השאלון שלי הוא שאלון כפול. השאלות זהות, התשובות? חלקן נראו שיצאו מאותו ה DNA.

 

1. על איזה חומר גלם לא תוותרי במטבח שלך?

2. מהו הירק האהוב עליך?

3. חומר גלם שהכרת והפתיע אותך

4. איפה את קונה ירקות?

5. מה חשוב לך באוכל שאת מכינה/אוכלת?

 

והתשובות…

של אורי מימין, ושל אורלי משמאל.

 

 

זמן טוב לאכול

אל השולחן זרמו צלחות רחבות עמוסות אוכל ריחני, צבעוני, מפתיע וטעים כ"כ. שלושתינו עסוקות בחיי היום יום שלנו בהכנת כתבות ומתכונים ואנחנו כבר יודעות איך להנדס את השולחן ואת המצלמה בנייד כדי שתצא לנו תמונה עם "פריים" טוב וכזה שיעשה חשק לצופה/קורא ללכת מיד למטבח ולהתחיל לבשל.

 

 

שנייה לפני שהתחלנו להעמיס על הצלחות מכל הטוב הזה (אלוהים! שישה מאכלים! זה הרבה) אני מוציאה כוסיות קטנות מהארון, שהיו שנים בבית של סבא שלי, שאהב לשתות שרי או ליקר מידי פעם (או אולי זה סתם היה לקישוט) ובקבוק וודקה מהמקפיא (למדתי מהטובים ביותר, שזה לא מזיק שתהיה איזו וודקה טובה בבית…) כדי שהארוחה הזו תהיה לא פחות ממשולמת. אנחנו משיקות כוסות זעירות לחיינו ולחיי ערן הגנן (שלצערנו לא יכל להצטרף לארוחה), לחיים בכלל ולחיי התחלות!

 

 

וואו זה היה ארוך (או זמן לסיכומים)

זה אולי הפוסט הארוך והעמוס ביותר שכתבתי פה. זה פוסט שנכתב בשמחה גדולה אבל עם התרגשות מהולה בבילבול ועצב, אבל גם עם תקווה.

תודה לאורה הכפולה – לאורי ואורלי שהגיעו ושימחו אותנו כ"כ, בשדה ובמטבח. אוהבת אותכן אהבה גדולה ♥

תודה לכל מי שצלח את הפוסט הזה, עכשיו לכו למטבח לבשל…

ועוד מילה וחצי לאיש שאיתי, לערן, שגידל עבור אנשים רבים, ירקות מדושני עונג ואהבה – בהצלחה בדרך החדשה ובאיחוד הכוחות שלך עם "סבתא יהודית". הם זכו, בטוחה שגם אתה. ♥

"זמן להתחיל מבראשית,
זמן להצמיח שורשים,
ולהפסיק לרוץ במעגל…"

 

תודה!

אשמח לקרוא כאן אתכם. התגעגעתי….

לדף הנפלא של אורלי בפייסבוק – לחצו כאן

לאתר של אורי, "טבעוניות נהנות יותר" – לחצו כאן