כשמסתיימת שנה ואחת חדשה מבצבצת מעבר לפינה, תמיד יש את העניין הזה עם מה אני מאחלת לעצמי, ואיזה חלום אני רוצה להגשים.
לא זוכרת "מה רציתי להיות כשאהיה גדולה", כשהייתי קטנה. אני לא מחזיקה חלומות גדולים במגירה וגם אין לי בקשות גדולות מידי מהעולם, או מעצמי. אבל איכשהו ומתישהו כשאני עוצמת את העיניים או בוהה בקיר או במקרר אני רוצה, ממש רוצה שלפחות פעם בכמה זמן יבשלו לי. מדמיינת שקט בלי שום סערה. מדמיינת שמישהו או מישהי פשוט יגישו לי צלחת של אוכל חמים, ונשב יחד לאכול.
תמונות פשוטות אני מחזיקה בתודעה, זה נחמד לא?
חברות ואוכל טוב
אי אפשר לדבר (או לכתוב) על אוכל מבלי להוסיף לקדרה הזו את החברה. עם מי אני אוכלת, עם מי עושה לחיים, כמה אנשים מסביב לשולחן ובכלל למי בא לי לבשל ומי הכי אשמח שיכין לי אוכל. אני גם אוהבת להוסיף קצת פלפל ולחלום עם מי אני רוצה לבשל יחד – יש שיחות שמתהוות רק כשהקרשים מונחים על משטח העבודה והסכינים נכנסות לפעולה.
בכלל בואו ואגלה לכם משהו, אנשים שמבשלים למחייתם מסתפקים לרוב בכריך (או בואו נאכל את מה שאפשר לדחוף לתוך פיתה) או סלט או משהו מהיר הכנה "על הדרך". החיים שלי לתקופה ארוכה נסבו סביב פסטה ברוטב עגבניות, פסטה ברוטב פטרוזיליה ולימון וחוזר חלילה.
החלום הזה שיבשלו לי הוא לא נחלתי הבלעדית, ובשיחות עם חברות ש"מבשלות למחייתן" אנחנו חולמות שאחת תבשל לשנייה ואולי ככה יגיע השלום בעולם, או לפחות שנעשה שלום עם עצמנו.
וכך בבוקרו של יום אחד הצלחתי סופסוף להפגש עם חברתי האהובה טוטסי ולא במעדנייה הכה שווה שלה ביודפת. זה לא כזה פשוט כמו שחושבים, להוציא את הבחורה מהעסק (שלא לומר מהמטבח) – זה משהו שדורש תכנון וקביעת לו"ז מראש.
טוטסי – שמש מאירה
את אביטל שדות – טוטסי הכרתי לפני המון המון שנים (כמה? הייתי בת 16, תעשו חשבון לבד) כשעברנו לגור ביודפת. כבר אז היא טיפחה את השיער הזהוב והארוך שלה, שלדעתי היא יכלה לטאטא איתו את הרצפה, אבל מעולם לא בדקתי באמת. כשעזבנו את יודפת הקשר לא נשאר, אבל את טוטסי אי אפשר לשכוח, לא רק בגלל השיער אלא בעיקר בגלל הכינוי הזה שדבק בה לפני עידן ועידנים. לא זוכרת מתי חזרנו להיות בקשר, אולי זה היה כשיום אחד הבנתי שיש לה קייטרינג מצליח (ושם בכלל קראו לה ג'ירפה, לכו תבינו מה קורה ביודפת…) ואיזה כיף שיש עוד מישהי שעוסקת באוכל, או אולי זה בכלל היה כשפתחה לפני 4 שנים את המעדניה המופלאה שלה במתחם ביודפת וכתבתי עליה ב"על השולחן".
ואז היא הגיעה כשהידיים שלה מלאות הפתעות. "תגידי, השתגעת?" נראה לי שקצת נבחתי עליה. ורק כעבור שעה או יותר הבנתי שאם עד עכשיו חשבתי שיש ביננו מספר נקודות השקה, עכשיו ידעתי שכנראה אנחנו חולקות DNA מטבחי משותף – ואני מדברת על הנתינה רחבת הלב הזו. תירגלתי שוב את התודה וההערכה, והזזתי הצידה את הפולניות שצצה לעיתים בדמות משפטים כמו "אבל לא היית צריכה". היא באמת לא היתה צריכה. היא רצתה.
אז מה? מבשלות?
אחרי קפה קצר, היא מספרת לי על הנסיעה האחרונה שלה לאיטליה ועל מפעל משפחתי אחד ומיוחד שמייצרים בו פסטה. טוטסי מוצאת בנייד שלה סירטון קצר שצילמה שם, ואני מוקסמת משלב האריזה הידני. טוב, בואו תראו איתי, למה שאהנה לבד?
קוראים לי עופרי ואני פסטופובית
אעשה את זה קצר – אני לא מבינה בפסטה. אני מחזיקה במכונת פסטה שמעולם לא יצאה מהקופסה וספונה עמוק בארון וגם ב…בפחד ארוך שנים שנקרא פסטופוביה. מה שכן אני אוהבת פחמימות והפסטה היא אחת האהובות על.
אני מבינה בעיקר במה שטעים לי ויודעת לזהות חומר גלם איכותי ממרחקים. שתינו מסכימות שזה הבסיס ושאין כמו לבשל במסלול המהיר.
אני מחליטה להתמסר לכל העניין הזה שיש לי טוטסי במטבח, ואם היא לא מסוגלת לשבת ליותר מרגע אני אהיה על תקן המצלמת. והאוכלת. שתבשל בעצמה, מה אכפת לי?
לא התווכחתי כשהיא הציעה להכין 2 מנות פסטה – "את חייבת לטעום את הפסטה הזו, אני אכין 2 מנות שונות" (ואני מיד חושבת שהנה פתרנו את עניין ארוחת הצהריים למתבגר שבבית ואיזה יופי לי). היא עובדת במהירות האור ואני מרגישה שאני קצת מפגרת אחריה עם התיעוד.
לפסטה יש כמה חוקים ברורים. בואו ונשנן יחד –
1. הרוטב יחכה לפסטה ולא להפך. תמיד.
2. ממליחים את מי הבישול. באיזה מלח? מה שתרצו.
3. הפסטה מוכנה כשהיא… מוכנה. נכון, יש הוראות על גבי האריזות, אבל תהיו עירניים ו"תחליטו על עצמכם" כמו שהילדים אומרים. קצת פחות (אל דנטה) עדיף על קצת יותר. זכרו שהפסטה ממשיכה להתבשל מהחום האצור בה גם לאחר הסינון.
4. שמרו ממי הפסטה, שניה לפני הסינון. המים האלו מלאים בעמילן ויש להם את היכולת להעשיר את הרוטב מבלי להוסיף גרם אחד של שומן. אחר כך – היפטרו מהם. אין מה לשמור אותם.
5. כמה פסטה מכינים? אריזה ממוצעת של 500 גרם מספיקה ל-4 מנות (4 מנות של אנשים ממוצעים, גיל ההתבגרות לא נכלל בקטגוריה הזו).
6. על טעם ועל ריח אין מה להתווכח – לכן, בחרו פסטה שאתם אוהבים. צורה, חברה או מחיר. מה שעובד לכם – עובד לכם.
הפסטה המעולה שעבדה לנו
זוכרים את הפסטה מהסרטון? זו הפסטה שטוטסי הביאה. ותרגיעו אין פה פרסום חבוי או תוכן פירסומי, אני לא נוטה להסתיר מכם עובדות ושמה דברים על השולחן – וכן, היא נמכרת במעדניה שלה באריזות של קילו, לא פחות! והיא טעימה ונפלאה כמו שהיא נראית. טוב בסדר, יש לה שם: pasta Setaro והיא מגיעה אלינו היישר מנאפולי שבאיטליה כמובן.
ועכשיו, אחרי שהייתי לרגע ג. יפית, אתוודה בפניכם – לא הייתי מאמינה על עצמי שאבדיל בין פסטה כזו ל"תעשייתית" אחרת, זוכרים שאמרתי שאני לא מבינה הרבה על פסטות? אבל בחיי שיש הבדל והוא ניכר. אם תתמכרו, אל תבואו אלי בטענות.
הכנו 2 סוגי פסטה ב-2 רטבים שונים, הראשון על טהרת הירוקים והשני על טהרת העגבניות. מכיוון שיש לי עסק לא פתור עם קישואים וזוקיני, אגיד שחיסלתי כמעט את כל הפסטה האדומה אבל גם הירוקה היתה עדינה ולימונית ומופלאה.
פסטה עם ירוקים
תקשיבו, אין פה מתכון מדוייק, ואתם יודעים כמה אני משתדלת לתת כאלו. אבל לפעמים צריך פשוט לסמוך וללכת לפי קווי המנחה. תנסו, מקסימום יצליח לכם.
פסטה מסוג ספגטיני (או מה שבא ברוך הבא)
2-3 כפות שמן זית
4 שיני שום קלופות ופרוסות דק
1 זוקיני, נקי ופרוס לג'וליאנים (מקלות זה גם טוב)
1 באק צ'וי, נקי וקצוץ (אנחנו הפרדנו את החלק הלבן שלו מהעלים. שניהם נכנסו למחבת)
חופן עלי בזיליקום קצוצים דק
מיץ מחצי לימון (או לפי טעמכם)
מלח
ההכנה:
- מרתיחים מים עם מלח בסיר גדול, בו תבושל הפסטה.
- מכינים את הרוטב: מחממים היטב מחבת רחבה.
- מוסיפים את שמן הזית ואת השום, ומטגנים קלות. זהירות שהשום לא ישרף.
- מוסיפים את החלק הלבן והפריך של הבאק צ'וי ואת הזוקיני, מקפיצים או מערבבים קלות, שהם יתעטפו בשמן הזית.
- כעבור כ-2 דקות מוסיפים על עלי הבאק צ'וי הקצוצים ואת הבזיליקום, ממליחים ומערבבים.
- מוסיפים מיץ לימון, לפי טעמכם (אם אתם לא אוהבים, פשוט תוותרו).
- מכינים את הפסטה לפי הוראות היצרן, או לפי תשומת הלב שלכם. מסננים ושומרים כ 1/2 כוס מנוזלי הבישול.
- מעבירים מיידית את הפסטה למחבת הרחבה ומערבבים. במידה וחסר לכם נוזלים לרוטב, הוסיפו בהדרגה ממי הפסטה. לא בטוח שתצטרכו את המים, ובטח לא את כל הכמות.
- טועמים, מתקנים תיבול ו…בתאבון!
פסטה עם עגבניות צלויות, זיתים וצלפים
המנה הזו התבססה על מה שיש ובסיס הרוטב הוא כאמור העגבניות שנצלו בתנור מראש. אפשר להשתמש בעגבניות שנשכחו במקרר – זה שימוש קלאסי עבורן. שידכנו לרוטב זיתים שהיו לי במקרר וצלפים שטוטסי הביאה. או כמו שאומרים אצלנו – אלו רק המלצות ושידרוגים למנה. היא בטוח תהיה טעימה גם "רק" עם עגבניות ושום.
פסטה מסוג לינגוויני (פסטה מעט רחבה) או כל פסטה אחרת שתבחרו.
כ 1/2 אריזת עגבניות שרי תמר (או רק שרי) שטופות ונקיות
6-8 שיני שום, קלופות ושלמות
בזיקה טובה משמן זית משובח
כ- 10 זיתים שחורים משובחים ללא גרעין (במקרה הזה השתמשנו בטאזוס)
כף נאה של צלפים
כ-1/2 כוס ממי בישול הפסטה
ההכנה:
- מרתיחים מים עם מלח בסיר גדול, בו תבושל הפסטה.
- מחממים תנור (או טוסטר אובן במקרה שלנו) לחום גבוה 220 מעלות.
- מניחים את העגבניות והשום הקלוף בתבנית שחופתה בנייר אפייה. צולים כ-10-15 דקות עד שהעגבניות מקבלות חריכה קלה, אך בהחלט לא נשרפות. מוציאים ומצננים.
- מחממים מחבת רחבה. מוציאים את שיני השום מהתבנית, ובעזרת מזלג מועכים קלות.
- מניחים במחבת את העגבניות והשום המעוך ואת כל הנוזלים שבתבנית. אפשר למעוך בזהירות מספר של עגבניות, רק זהירות הן משפריצות לכל עבר.
- מוסיפים את הזיתים והצלפים, מערבבים ומבשלים כדקה. מכבים את הלהבה.
- מכינים את הפסטה לפי הוראות היצרן, או לפי תשומת הלב שלכם. מסננים ושומרים כ 1/2 כוס מנוזלי הבישול.
- מעבירים מיידית את הפסטה למחבת הרחבה ומערבבים. במידה וחסר לכם נוזלים לרוטב, הוסיפו בהדרגה ממי הפסטה. לא בטוח שתצטרכו את המים, ובטח לא את כל הכמות.
- מערבבים היטב עד שכל הפסטה עטופה היטב ברוטב. מגישים ונהנים!
אחרית דבר, או במילים אחרות, אחרי פסטה טובה, צריך לנוח…
בסמוך לכתיבת הפוסט (שלקחה שבועות רבים אגב) ובאופן מוזר אך סמלי, שמעתי את הביצוע המקסים של שירלי יובל יאיר ל"החולמים אחר השמש". מצאתי את עצמי מקשיבה בלופ לביצוע המופלא הזה והייתי חייבת להבין מה יש בו.
אז דווקא עכשיו, כשאולי אני מקדימה את כל סיכומי השנה הלועזית (אבל קחו את זה לאן שאתם רוצים), כשכולנו עסוקים בסיכומים אבל גם בחלומות ותקוות, ואולי לפעמים ברדיפה אחר איזו שמש, השיר הזה בסופו של דבר מדבר על כאן. ועכשיו.
ואני רק מזכירה לעצמי לסבך דברים קצת פחות, ולא לעשות עניין כמעט מכל דבר, ואולי בעצם אני צריכה לזכור, שלהיות פסטה פשוטה אבל איכותית, זה הכי טוב שיש.
החולמים אחר השמש / יורם טהרלב, סשה ארגוב
שירה וגיטרה: שירלי יובל יאיר, קלידים ועיבוד: יאיר סתוי, סקסופון: סוניה ג'ייקוב. מתוך הפודקאסט של שירלי "להנות מהדרך".
תודה לטוטסי, השמש הגדולה, על בוקר מלא בנתינה, טוב ואוכל מופלא.
את טוטסי ואת כל הדברים הנפלאים תוכלו למצוא במעדניה שלה – טוטסי מטבח מעדניה, מתחם בואכה יודפת, ביודפת.
מאחלת לכולם שמש בכיסים ולמצוא את הכאן והעכשיו שלכם.
טוב, עכשיו בא לי פסטה, ואצלי רק עשר וחצי בבוקר…
מתכוונת להכין את רוטב העגבניות צלויות שלך בהקדם, בכמות כפולה, על 2 חבילות פסטה, כי כמו שציינת בתבונה, גיל ההתבגרות לא נכלל בהגדרת אנשים ממוצעים, ולי יש שלושה כאלה.
אמהל'ה! 3 מתבגרים?
לי תמיד יש חשק לפסטה, חבל שהיא פחמימה… ובהצלחה ספרי איך יצא ואיזה כיף שבאת לבקר פה.
אוהבת פסטה
תמיד מרגישה שלא יוצא לי בול (נו יש לי חלומות גדולים חולמת על פסטה כמו באיטליה. פסטה שהילדים אוהבים תמיד יוצא לי וזה לא נחשב)
אוהבת את טוטסי (המעדניה, לא מכירה באופן אישי את בעלת הרעמה)
הולכת לנסות פסטה ירוקה, זה נראה מעולה!
תודה על הפוסט הפשוט הנעים והטעים הזה <3
תודה רבה רבה!
לא הייתי באיטליה, ונראה לי שזה אנחנו שמחמירות עם עצמנו. יצא טעים? אז סימן שהכל טוב! ובפעם הבאה שתלכי למעדניה, אולי היא תהיה שם. היא נמצאת שם לא מעט. אני מוכנה לגור במעדניה שלה.
לא יודעת בקשר לפסטה. את הרי יודעת מי מבשל לי ארוחות שלמות לאירוח ולמצב רוח.
אבל הכתיבה, רוחך הטובה, ההוויה, עוצמת החוויה, התבונה, הרגישות והנגישות (לקורא) – יאמי! כיף שאת. איך שאת. כל כולך.
מורני, אהובה. תודה. אני עדיין מחכה לדייט שלנו, כי זה קצת מגוחך שאני מאכילה אותך באהבה אבל עוד לא התחבקנו.
נתקעתי על ה"מבשלות למחייתן" כי לפי מה שהתכוונת אני ממש לא בקטגוריה הזאת אבל אני חיה מהאוכל שלי אז לגמרי אני מבשלת למחייתי ולמחיית משפחתי כבר ממש מלא שנים. ואני זוכרת בברור את הרגע הזה שבו רציתי שיבשלו לי שהיה ממש מזמן כשחייתי על סנדוויצ'ים… מעט מאד פעמים בחיי בישל לי מישהו אחר-אני זוכרת את כולם ונוצרת אותם.
הפסטה הירוקה נראית לי מפתה מאד-במה אפשר להחליף את הבק צ'וי? אף פעם לא מוצאת אותו.
תודה רבה על הפוסט הזה הוא נפלא.
וואו ריבי, פתחת לי פה את הראש ותודה על הכפל משמעות של המילים האלו. מעניין איך לא חשבתי על זה קודם 😉
לא חייבת באק צ'וי ולא חייבים החלפות, אבל מנגולד יכול להיות נחמד פה. ועכשיו זו העונה. יש מלא באק צ'וי. תודה!
החזרת אותי לפשוט, לכאן ועכשיו, לפסטה, לחברות טובות, לירוק, הנעים. קראתי אותך ונרגעתי. תודה
מהממת שאת. תודה רבה. תודה שבאת
וואו פוסט מושקע ויפה מאוד!
את כותבת ממש יפה ומעניין, והתמונות פשוטות מדהימות (איך לומדים לצלם ככה?? :).
אני אמנם ממש לא מקצועית רק אחראית על הבישול בבית, וגם אני חולמת שמדי פעם יבשלו לי ויגישו לי בבית…
תודה על המילים, המתכונים והתמונות!
תודה רבה על המילים החמות!
לגבי הצילום, לא בדיוק למדתי לצלם, אבל אני מאמינה שצריך לנסות ולהתנסות. וגם עדשה עם מצלמה טובה (אך בסיסית) יעשו את העבודה.
ואת לגמרי לגמרי צודקת! כל אחת ואחד מגיע לו שיבשלו לו וידאגו לו!
כל כך נהנית לקרוא אותך ולרגע ממש הרגשתי איתכן במטבח שהשיר ברקע הריחות באוויר והבטן מלאה בכל טוב. תענוג
ממוש <3 תוווודה. עשית לי את היום.
מממ… איזה פוסט טעים 🙂
אני ממש אוהבת פסטה, וזאת אהבה מחיי הבוגרים, כי בבית אמא שלי הכינה ספגטי כזה לילדים. טעים מאוד, אבל… כשגיליתי את הפסטה, זאת כבר הייתה חגיגה.
גם אני כנראה לא אבדיל בין סוגי פסטה שונים, אבל כשאוכלים פסטה טובה – אז יודעים.
תודה ליען! מעניין שעשית בידול בין המילה פסטה לבין ספגטי 🙂 כי הרי ספגטי זה סוג של פסטה. אבל בתפיסה שלך (ואני לגמרי מסכימה אגב) במילה פסטה יש יותר צ'ארם ואיכות מהפסטה של ילדותינו.
היא באמת טעימה, מזל שיש לי עוד אריזה במזווה. מחכה ליום הנכון. תבואי?
איך חיכיתי לפוסט הזה! יצא נפלא ומעורר תאבון. אני לא אוכלת כמעט פסטה אבל שתי המנות פה ממש עשו לי חשק.
כשבא לי שיבשלו לי אני הולכת לאמא שלי, נראה לי שבפעם הבאה אני באה אלייך
ויקוש! איזה כיף לדעת שמחכים לפוסטים. גם אני לא אוכלת כמעט פסטה לכן נצמדתי לטוטסי ולקערת הפסטה שלי. כי אם כבר – אז שיהיה מעולה! ואת תמיד מוזמנת.
כיף להיפגש במקרה :)) המתכונים עשו לי חשק לקיץ, ואני בכלל ממחנה החורף. טוטסי זה כינוי אדיר, ואצלי כל מתבגר מחסל חבילה..תודה עפרי
וואו ענת, לונג טיים. איזה כיף לפגוש אותך פה. תודה שבאת וחיבוקים.
אני מתה על פסטה, בכל צורה ובכל מצב. מכינה לפחות פעמיים בשבוע פסטה (גם את זו של התאילנדים).
הפסטה הכי טעימה שאכלתי אבר היתה במסעדה קטנה במילאנו לפני הרבה מאוד שנים. רביולי במלית דלעת עם קצת חמאה מעל, מלח גס
ופרמזן. הטעם שלה לנצח חרוט בבלוטות הרוק שלי.
נוחתת חזרה בארץ.
עופריקי מזל טוב על פוסט חדש ומלא בריחות משובחים של אהבה והתחדשות.
טוטסי מקסימה, גם הפוסט גם השיר בביצוע של שירלי ובעיקר כל הערבוב הטעים של הכל ביחד.
המתכונים הנפלאים שלכן עשו לי חשק שמישהו יבשל לי פסטה כזו, עם יין אדום ליד. מאחלת לי את זה לשנה החדשה.
ולך אני מאחלת שלא תפסיקי את שומעת?
לכתוב, ליצור, לצלם, לאהוב את מה שאת עושה, לבשל, לקטר, לדבר להצחיק ולצחוק, לחלום, להגשים ולערבב את הכל ביחד.
שנה אזרחית נפלאה אהובתי, תמשיכי לחלום אחר השמש ולהגשים!!
איזה כיף לכם בבית, פסטה פעמיים בשבוע! פסטה של תאילנדים? את מתכוונת לאטריות אורז? והמנה שתארת נשמעת מעולה, ומחזירה אותי לימי אורנה ואלה היתה להם מנת טורטליני במילוי דלורית, להתעלף!
תודה על כל מילה ואות ומשפט שכתבת לי. תודה שהזכרת לי לערבב ולהתערבב. והפסטה, עלי. באהבה! נשיקות מותק
אחח, פסטה היא התמכרות של ממש אצלי, והסיבה העיקרית להפסקת הגלוטן שלי. פסטה היא כמו חיבור אקספרס לילדות ולשפתיים מלוכלכות מרוטב. מעניין אם אצליח למצוא תחליף לשדך אליו את הרטבים השווים האלה. תודה על פוסט שעושה כוכבים בעיניים.
איזה תיאור מקסים יעל. התחברתי ברגע. אני חושבת שאפשר לאכול את כל הטוב הזה מעל פירה למשל. לא חייבים פסטה. כי ביננו, ירקות לא צריכים הרבה, רק אהבה ותשומת לב אני חושבת. תודה שבאת והשארת כאן מילים חמות <3
איזה פוסט molto Buono
עד לכאן שומעת את רחשי הבישול
את ניחוח הטעמים
הריחות
את האהבה שלי לאיטליה
המילים התמונות והחיבור בינהם יצא לך מעדן מושלם ומענג (!
Grazie
Grazie לך הילה!
איזה כיף שחיברת את זה למילים באיטלקית, שכמובן אני לא דוברת את השפה, אבל הן מתגלגלות על הלשון בדיוק כמו פסטה בפה. תודה רבה רבה
יאמי! פוסט כיפי שכל מה שחשוב בחיים מרוכז בו. הצילומים נראים מעולה. הטקסט במינון הנכון לא מתיש מדי ולא דל. עדיף מיקדם ממאוחר מדי- ממש כמו בפסטה. שיהיה שבוע טוב
תודה רבה מינה! כיף להתחיל ככה את השבוע.
שבוע טוב גם לך ושוב תודה.