שבועות, ביכורים, חג המים, חג מתן תורה. כל אלו הם שמות של חג השבועות.
חג השבועות הוא חג חקלאי בראש ובראשונה. בעשורים האחרונים הוא הפך להיות חג מוצרי החלב, ולי לא נותר אלא להתבאס מכך.
משרד החקלאות שאחראי בין השאר גם על הרפתות, העדיף לקדם ולמנף (בתמיכת המחלבות) את מוצרי החלב ולא את התוצרת החקלאית. לירקות ולפירות אין לובי חזק ותאגידי ענק שיממנו מסעות פרסום ושיווק במיליונים ולכן הקהל שבוי בהילת פרסום מוצרים אלו. תגידו לי אתם, מתי בפעם האחרונה ראיתם פרסומת או פרסום לירקות ולפירות הנהדרים שגדלים כאן אצלנו בשדות?
מהנעשה בשדה
אלו ימי סוף האביב ותחילת הקיץ. בשדה ניתן לראות בבירור איך אזורים שאינם מקבלים השקיה מאבדים את המים שהאדמה "החזיקה", הולכים ומתייבשים. בעונה זו מלאכת העישוב היא אדירה וכוללת עשביית חורף שמקבלת מים מערוגות וגם עשביית קיץ.
בזכות האביב הנוח יחסית (זכינו במנות גשם מאוחרות וטמפרטורות נוחות יחסית) אנחנו נהנים עדיין מיבולי סתיו – חורף אחרונים שבקרוב ניפרד מהם (קולורבי, סלק, גזר, שומר, מנגולד, סלרי). הירקות החורפיים נענים לקריאת הטבע ובשלב זה הם בעיקר רוצים לפרוח. בשלב הפריחה הצמח משקיע את כל האנרגיה שלו בפרח ושאר חלקי הצמח הופכים לסיביים ומרים ולכן כבר לא שימושיים עבורנו.
לעומתם הולכים ומתבססים ותופסים מקום של כבוד יבולי הקיץ: הראשונים היו הזוקינים ששופעים ביבול, אחריהם מגיעים המלפפונים, ראשוני העגבניות כבר נראות על השיחים (אמנם עדיין ירוקות אבל בקרוב יאדימו).
המלונים התחילו להשמין, דלעת הערמונים והדלורית כבר נראות על הצמח, תפו"א תופחים להם באדמה הקרירה, התירס מתחיל לתפוס גובה ועוד מעט כבר יפרח, פרחי חצילים סגלגלים מעטרים את הערוגה ואפילו נרשמה התרגשות לנוכח הפלפלים הצעירים שצצו בערוגתם.
וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ–וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא (דברים כ"ו, ב')
אז אתם מבינים איפה ואיך אני חוגג? אני חוגג את היבולים השמחים שגדלים בשדה שאני מטפח. האדמה מתמסרת לחום ולי אין באמת שליטה על הירקות שתופסים תאוצה וגדלים וגדלים. את השפע הזה אני אוהב לחלוק: לפני כשבועיים חזרתי הביתה עמוס בשני ארגזי זוקיני שקצת יצאו משליטה – שחולקו ברוחב לב לכל מי שרצה. השבוע, הלקוחות קיבלו ארגז ענקי שכלל ירקות רבים, והגן של אליה זכה גם הוא לטנא מתנובת השדה. ההתרגשות שגילו הילדים נוכח הסל שהתפוצץ טעם, צבע וריח, מילאה לי את הלב, וכך יצאתי לעוד יום של עבודה.
הזוקיני שאיימו להשתלט לנו על הבית, נלקחו אל המטבח (אל עופרי כמובן) והיא פצחה בשגעת זוקיני. תראו מה יצא…
קדחת זוקיני / עופרי זוטא
שלב ראשון – הכרת תודה (על 2 ארגזים של זוקיני)
שלב שני – ההכחשה (או מיי גאד, מה אני אמורה לעשות עם כל זה)
שלב שלישי – התעלמות
היא לא תעזור במקרה הזה. חילקנו ברוחב לב, שלא לומר דחפנו לידיים של עוברי אורח, ממלאי הזוקיני המרשים. עדיין הם הסתכלו עלי במבט מאיים של 'יאללה, עשי טובה וקחי אותנו למטבח'.
שלב רביעי – יאוש
לא בטוחה מי התייאש ממי קודם. הזוקינים ממני, אני מהם, או אולי ערן ממני ומהעובדה שאני לא ממש מעוניינת לחטוף קדחת אביב, כלומר זוקיני.
שלב חמישי – הכניעה
נכנעתי. מודה. מרימה ידיים. מורידה אותן ואוספת מהשלל הירוק. וממש כמו חוקר הנכנס למעבדתו, אני הולכת איתם למעבדה הפרטית שלי – למטבח.
רגע לפני, אני פשוט משתאה (שוב) מהעוצמה ומהידיעה שכל אלו גדלו באהבה בשדה שמרוחק כ-2 קילומטר מהבית שלנו. מכיוון שקשה למצוא אותם בסבך העלים הירוקים, הם לעיתים גדלים למימדי ענק (זוקיני משפחתי אני קוראת לו), לעיתים הם נקטפים בגודל "פטיט", ואת המגוון המרשים הזה הייתי חייבת לתעד. סידרתי אותם לפרזנטציה מרשימה משמע היו האבולוציה של דרווין (תודה כרינה מותק) וזו התוצאה (תתרגלו – הדק שבכניסה לביתנו הוא הרקע הכי מגניב לצילומים מהשדה).
רצועות זוקיני מוקפצות (עם פסטה או בלעדיה)
אז נכנסתי למטבח, והתחלתי במנה קלה, שלא לומר קלילה, גם בהכנה וגם לבטן. פסטה עם רצועות זוקיני דקות, שנפרסו ע"י קולפן ביתי הכי פשוט שיש. את הרצועות האלו אפשר גם להגיש כסלט (כן! אפשר לאכול זוקיני RAW, ללא בישול, הקפצה, אפייה או טיגון), רק מומלץ לתבל בשמן זית משובח, מעט לימון, מלח ופלפל גרוס טרי.
את רצועות הזוקיני הקפצתי במחבת רחבה עם מעט שמן זית ושום כתוש, עניין של דקות ספורות. ליצירת רוטב, אני נוהגת להוסיף למחבת מעט ממי בישול הפסטה (אלו עתירי עמילן לאחר שהפסטה בושלה בהם) בהדרגה, ליצירת רוטב עשיר, יענו הטבעתם את יגונכם בשמנת עתירת קלוריות. אתם יותר ממוזמנים לשדך לפסטה הזו גם עגבניות. אל תפחדו – תהיו יצירתיים!
קציצות טופו עם זוקיני ובטטה
עם המנה הזו עברתי לעיקרית. גם היא פשוטה למדי, מזינה, טעימה, וגם טבעונית למהדרין. בשבילה צריך מעבד מזון, על מנת ליצור מרק חלק ועיסתי. גם בלנדר יכול לעזור.
1 חבילת טופו
2 זוקינים בגודל בינוני
1 בטטה קטנה
1 בצל קטן
1/2 כוס פירורי לחם
מלח
ההכנה:
מחממים תנור ל- 200 מעלות.
מקלפים את הבטטה והבצל.
חותכים גס את הטופו והירקות, כך שיוכלו להכנס למעבד המזון.
טוחנים היטב בשתי פעמים (אני משתדלת לטחון בכל פעם את הטופו עם הירקות).
מעבירים לקערה גדולה, מתבלים במלח (ופלפל למי שאוהב. גם כמון יכול להשתלב פה לא רע) ומוסיפים פירורי לחם. מערבבים היטב לקבלת תערובת אחידה. המרקם שלה צריך להיות די "דביק". שימו לב – הכל תלוי בכמות הנוזלים שיש בירקות שבחרתם. נסו לגלגל קציצה בידיים. אם היא לא יציבה, הוסיפו עוד קצת פירורי לחם. בצניעות אבל… ואם להפך, התערובת נראית לכם יבשה, אפשר לטחון עוד קצת ירקות.
מניחים על תבנית גדולה ניר אפיה, ומברישים במעט שמן זית.
יוצרים קציצות (השיטה שלי: מגלגלת ו"משטיחה" אותן קצת) מניחים בתבנית אחת ליד השניה.
אופים כ- 15 דקות עד שהקציצות מזהיבות. תנו להן להתקרר קצת בחוץ לפני שאתם מעבירים אותן לצלחת או לאחסון.
למתכון נוסף עם זוקיני (לזנייה!) הקליקו כאן
נשמח לקרוא (פה, בתגובות למטה) איזה מאכלים אתם הכנתם עם ירקות לארוחת החג שלכם, ובכלל…
מאחלים לכם חג שבועות שמח, בהצלחה עם כל הבישולים ושיהיה בתאבון!!!
ערן ועופרי
אוי אוי אוי תאוה הזוקיני האלה והתמונות. מאחלת לכם חג שמח
חמודים אתם, גם אנחנו אכלנו את הוד מלכותו הזוקיני שלכם עד אין קץ, בקפה, בבית, מוקפץ, בפסטה (עוד לפני שסיפרת!) בלביבות, מגולגל בתערובת בורגול ונענע ובאמת לא היה סוף וחשבנו שלעולם לא יגמר, אבל זה קרה. בצער רב. ואחרון הזוקיני נאכל לפני יומיים ! ( : היה לעונג, ניפגש בירק הבא, חג מאד שמח לכם!
מעורר תיאבון בטירוף. חגיגת שבועות אמיתית השדה שלכם!
הולכת לנסות פה את המתכונים על בטוח!!
חג ביכורים שמח,
עינת.
תודה! על פוסט של שפע, על תמונות מעוררות את בלוטות הטעם ובחיי, אפשר להריח עד השרון את מה שגדל אצלכם בעמק. תודה על המתכונים, שרובם מתאימים גם למאותגרות בישול ומטבח כמוני.
מסכימה בהחלט – שבועות הוא קודם כל חג חקלאי, חגו של העומר בשדה ושל ביכורי ירקות הקיץ.
אני אוהבת את הפינה 'מהנעשה בשדה' כעירונית (לשעבר), אני לומדת הרבה דברים חדשים שלא ידעתי.
אבל הכי הכי הכי אני אוהבת את חוש ההומור של עופרי…:-)
ולסיום – אחלה תמונות…
חג שמח 🙂
ערן ועופרי…..
ואוו ואוו איזה פוסט מקסים. אני בדיוק נחה מבישולי החג…30 איש מיד יגיעו ומתבאסת שלא קיבלתי כמה מתכונים מכאן לפני.
הפוסט הפעם זה המנון לכם, לשניכם. כזוג שנותן יד ביד בדרך מופלאה של הגשמה.
המנון לך ערן על השדה המרהיב שלך ועל הטיפול הכל כך מסור שלך בשתילים הרכים שמביאים לך נחת ושמחה ואושר וסיפוק ומה לא. הירקות מדברים בעד עצמם.הם נראים כל כך טריים ושמחים.
ואת עופריקי….המנון לך…כמה את מוכשרת….כמה הבישול שלך נוגע לי בלב בפשטות שלו ובחמימות שלו. ככה אני אוהבת אוכל!
והתמונות שלך שמוכיחות לי שוב ושוב למה את חייבת גם להיות צלמת בגלגול הזה ולא רק של ירקות.את מדהימה.
חג שמח לשניכם….מקסימים..
כרגיל תמונות נהדרות שעושות טוב ( בעיקר התחתונות של הלל והגזרים!!!)
אוקיי השתכנעתי, הולכת לבשל כמה זוקינים…
תודה מותק. אבל זה אליה המושך בגזרים 🙂
חג שמח
עופרי
אני רוצה לקפוץ קפיצת ראש לתוך הארגז מלא הטוב הזה
ערן ועופרי, כל פעם מחדש, אני משתהה מהשילוב האולטימטיבי של שניכם. כל אחד נותן את האימפוט שלו- האהבה של ערן לאדמהו החיבור לכל המתנות שלה, חוש ההומור האדיר של עופרי שכל פעם מפיל אותי מחדש, המתכונים המשובחים שלה. כל פוסט פה, הוא מסע ללונה פארק של אוכל טעים, צילומים נפלאים, מתכונים והרבה חויכים וצחוק מחוש ההומור המצויין.
אני מסכימה מאוד עם מה שכתוב על השיווק של פירות וירקות, הם נזנחו כליל, עד שהיום, בכל פינת רחוב, אני .קוראת שלט שאומר לי שיהיה לי גד שמח, נו באמת
מאחלת לכם וגם לי, שהאדמה תמשיך לתת לנו את המתנות שלה, ושאתם תמשיכו למלא רותי ביופי השראה, בדיוחת ומתכונים. כל אלו מבטיחים לי חיים טובים בהחלט!
חג שמח!
הצחקתם אותי עם השלבים של ההכחשה לכמות הזוקינים 🙂 פוסט מקסים וגם אנימתמרמרמת לכמות דחיפת מוצרי החלב בחג הזה. איזה שטות, בחיי, כל החג הפך למותג מעצמת חלב, ובכלל מי זוכר שזה חג הקציר? מזל שיש בלוגים ואנשים כמוכם שמזכירים ומחזירים לנו קצת שפיות ארצישראלית של פעם. מקסימים. עשיתם לי תאבון
טוב שמישהו יבוא מהר לנגב את כל הריר שלי מהמקלדת.
הכתיבה, המתכונים המעעעעעעולים, הצילומים..הקולאגים…וואו..את אמיתית? אפשר להתחתן איתך?אתכם:)
מדהימים שאתם.
שאלת מתכון: את הפירורי לחם בקציצות אפשר להחליף בעדשים טחונים? יותר חלבון פחות פחמימה? או שלא יתפוס?
יאמי עשיתם לי חשק לשדה וללזניה
לא נראה לי בעייתי. מה שכן, עודף החלבונים הזה גם לא נשמע לי להיט, אבל יאללה, לכי על זה וחזרי לספר לכולם איך יצא 🙂
עופרי
ערן ועופרי,
גרמתם לי לרצות להכין פסטה עם קישואים. אפרופו ,אולי תכתבו פוסט על ההבדלים בין קישוא לזוקיני…אף פעם לא הבנתי מההבדל חוץ מהצבע 🙂
התמונות, המתכונים -אין אין על הפוסטים שלכם. תענוג אחד גדול.חבל שאי אפשר לקבל את הטעם והריח באמצעות פוסט.
הי ערן ועופרי,
.בלוג מקסים ומעורר תיאבון – לאכול ירקות ולגדל אותם.
הקינואה סבזי שלכם כבר נכנס אצלנו ללופ הקבוע של המתכונים השבועיים. וכולם טורפים אותו, כולל בני השש והשלוש
בבקשה הקפידו לכתוב מה הכמות שיוצאת מכל מתכון, שנוכל לדעת אם להכפיל כמויות מראש…
לגזרים האלה יש טעם שלא מצאתי כבר שנים בגזר
כמה חבל באמת שההחלב לקח את מרכז הבמה לביקורים בחג