לצמצם, לקיים, לבשל

נראה שעבר נצח.

נראה שהמפגש שתכננו והגינו והתרגשנו מאוד לכבודו, התקיים בעולם מקביל או אולי קרה לפני שנה. אבל עברו שלושה חודשים. ובזמני-הקורונה, נראה שלזמן יש איפיון משלו. כמה מוזר זה שהזמן הפך להיות משהו נזיל, לרגעים זה נראה שעברו יובלות ולרגעים זה לא נתפס שזה רק לפני רגע עבר פה.

12 מרץ – יום הצמבו"ז – צימצום ביזבוז מזון.

אם העולם העסקי מתחלק לשניים, לאלו שמתכננים הכל לפרטי פרטים ומסמנים ביומן לו"ז שנקבע מראש, ולאלו שאיך להגיד, יותר ספונטנים וזורמים עם מה שיש (ועם מה שהמוח מסוגל לקלוט ולהכיל), אז אני מהסוג השני.

לומדת לנעוץ ביומן תאריכים חשובים ולומדת להתארגן מראש. התאריך הזה סומן ביומן שלי כבר לפני כמה חדשים, ועדיין, עד שהחלטתי מה הולך לקרות בו, הזמן חלף עבר.

אבל איכשהו כשעושים משהו במלוא ההתכווננות והכוונה, הכוכבים (או מה שזה לא יהיה) מסדרים את הכל ומתרגשים איתי.

וככה, טלפון לאחת שאני מאוד אוהבת, שכל נים בגופה הוא צימבו"ז אחד גדול, ושבדיוק כמה שבועות קודם פרסמה שיש לה הרצאה חדשה על צעדים ראשונים בעולם הקיימות – והנה – יש לנו בינגו! לא האמנתי שדווקא היום הזה פנוי לאנזל ביומן, והיא אמרה כן!

 

מבטיחה ומקיימת

היא, זו אפרת אנזל, שקצרה היריעה מלהגדיר מה היא עושה. הכרנו לפני המון שנים. וכשאני אומרת המון, אני מתכוונת למשהו כמו 17 שנים, אולי יותר. אז היא לא התעסקה בתכנים קולינריים, אבל אוכל תמיד היה אהבה גדולה שלה.

מה היא עושה היום? כותבת תכנים קולינרים, הוגה ויוזמת פרוייקטים פסיכים של אוכל ודרינקים, יש לה ולאורן לוקסנבורג את הפודקאסט הכי שווה ביקום, עם השם המעולה "לדבר זה לא משמין", והיא בעיקר אישה אחת שלדעתי מוכיחה כל פעם מחדש שביממה יש יותר מ-24 שעות.

אנחנו חיות בייקומים מקבילים, היא בתל אביב ואני בעמק יזרעאל, ועדיין שתינו אוהבות ומעריכות את הבסיס, הידע, הקשר לחקלאים ולייצרנים, לשמוע מה קורה שם מאחורי הקלעים, להכיר את הפנים והסיפורים. ושתינו, על סמך כל זה ויותר – מאלתרות ומבשלות ממה שיש, חושבות על הסביבה ומצמצמות ביזבוז (לא רק של אוכל) איפה שאפשר.

לפני יותר משנה התחלתי לרקום חלומות, על מפגשים עם אנשים – מפגשים שמה שמייחד אותם הם השיח על אוכל. למדתי, שאלתי ועניתי לעצמי וכך נולדו כ -5 נושאים למפגשים. השלב הבא בחלום היתה השאלה איפה המפגשים האלו יתקיימו. וממש כמו באגדות, בוקר אחד קמתי עם הוויז'ן – אני רואה איך כולם יושבים איתי במטבח!

אלא שהמטבח הביתי שלי יכול להכיל משהו כמו 8-10 אנשים, ולי יש חלומות גדולים. כמה חודשים מאוחר יותר העברתי את עצמי ואת כל הציוד שהיה ארוז 8 שנים באיזה מחסן, למבנה המכבסה הישן בקיבוץ וכך נולדה הממלכה החדשה שלי – מטבח רחב ידיים שכיף מאוד לעבוד בו, אבל גם מאוד משמח לארח בו אנשים.

 

יום צימצום ביזבוז מזון

או בקיצור יום הצימבו"ז, יזם בארץ העסק החברתי TNS – THE NATURAL STEP.  היום הזה נועד להביא למודעות של כולנו את מימדי הבזבוז, ומנסה (ומצליח!) להציע פתרונות פשוטים ולגרום לנו לשנות הרגלים ולהפסיק לזרוק לפח הרבה אוכל, ששוויו כל כך הרבה כסף וכל כך הרבה כאבי לב.

הנה קצת נתונים, ממש על קצה המזלג:

•  ישראל נמצאת במקום השני בעולם בבזבוז מזון. תואר מפוקפק בהחלט.
• 7 טון מזון נזרק לפח מדי יום בישראל.
• 50% מהמזון הזה נזרק, כשהוא עדיין ראוי למאכל.
• כ-8000 ₪ של מזון נזרקים מדי שנה בכל בית בישראל. ברמה המדינית מדובר על 19.5 מיליארד שקלים שנזרקים לפח מדי שנה.
• בזבוז מזון הוא בעיה כלל עולמית. היום אנחנו כבר מבינים שהדאגה לסביבה, לפלנטה, איננה מותרות, אלא חייבת להפוך לחלק בלתי נפרד מהחיים שלנו.

לפני שאנחנו עוצרים את נשימתנו, ומתחילים בחשבון נפש שכולל את מצב העגבניות שנשכחו במקרר, רובינו לא מודעים בכלל לכמויות של ירקות ופירות שכלל לא מגיעים למדפי הסופר או הירקניות, וזה עוד מבלי להגיד מילה על ירקות שפשוט הולכים לפח בגלל המעשר לכהנים… כן כן, גם במדינת ישראל של שנת 2020, דואגים למעשר שלא הולך לאף אחד, אלא פשוט לפח!

אנחנו רגילים לקנות ירקות "מושלמים". גזרים ומלפפונים ישרים, עלי מנגולד וקייל בגודל אחיד, וכאלו שנכנסים יפה לאריזה שהכינו להם. בארה"ב וגם כבר בשאר העולם יש תנועה שנקראית  ugly vegetable. בעיני הם ממש לא מכוערים, הם מזכירים לי תמיד שאין דבר אחד דומה למשנהו, וכמה טוב שיש יצירתיות בטבע ובעולם כולו, ושכל אחד הוא יחיד ומיוחד, תקראו לזה אופי אם תרצו. כן, ירקות עם אופי.

 

מישהו מוכן להסביר לי מה מכוער בגזרים האלו??

 

בנוסף יש ירקות שהקצה שלהם קצת קטום, או איזה נקודה שחורה על הבטטה – גם את זה, לא ימכרו לכם. ניהול מלאים ומיון ירקות זו עבודה לא פשוטה. אבל, התמזל מזלנו ויש מגדלים קטנים-בינוניים, בעיקר אלו האורגנים, ששמים בצד ארגזים של ירקות שאין באפשרותם למכור, אבל יש באפשרותם לתרום. וזו כבר מתנה לאנשים הזקוקים, לאדמה, ליקום כולו וגם לנפש!

 

מבשלת ממה שיש

כשרקמתי עם אפרת את הערב המיוחד שלנו, והיה ברור שהיא על ההרצאה, השלמתי את התמונה עם ארוחה צבעונית שכולה התבססה על מזון אבוד. מזון אבוד אלו אותם מוצרים, או במקרה הספציפי הזה ירקות ופירות, שאי אפשר למכור, אבל אפשר להפיק מהם אחלה מנות!

כל העניין הזה של "לבשל ממה שיש" נולד מהמציאות המטבחית-הביתית שלי. על פי רוב אני בודקת מה יש לי במקרר ולפי זה מאלתרת. מעטות הפעמים שממש בא לי להכין משהו ואז אני יוצאת למסע קניות בעקבות המנה הנחשקת. וגם אז, לא אהסס למצוא תחליפים. אם אין בזיליקום – תהיה פטרוזיליה, אם אין כרובית יהיה ברוקולי. כמובן שכל המנה משתנה, אבל יש עקרון מוביל.

שבועיים לפני האירוע יצרתי קשר עם מגדלים בסביבתי ושיתפתי אותם ברעיון שלי, וביקשתי לקבל מהם ירקות ופירות שהם לא יכולים למכור. הם נענו בשמחה וזה ממש ריגש אותי.

חווה אורגנית מרחביה // תודה לאיילת (והצוות) על הנדיבות הגדולה!

משק בן צבי – כפר יהושע // תודה זהר על השמח הגדולה וכמובן על הנתינה!

כרמלים שדות חדשים – מושב היוגב // תודה לחגית ולירן (וכל משפחת כרמל) על שיתוף הפעולה, הנדיבות וההסברים והמתנה ששלחו לכל משתתף! הפתעתם אותנו ואת כל מי שהגיע!

 

רשימת ירקות ופירות ארוכה ומשמחת:

כרוביות / כרובית אלמוגים / ברוקולי (והרבה ממנו) / תפוחי עץ / תותים / בננות / קלמנטינות / גזרים צבעוניים קטנים / כרוב / שומרים / סלק / עגבניות / חצילים / פלפלים / בצל / דלורית / קייל / באק צ'וי / אספרגוס / חסה סלנובה / לימונים מהעץ

 

 

אז כן, עד יום לפני האירוע, לא היה לי מושג מה אכין. האמת שעד לאותו הבוקר לא ידעתי מה אכין. כי עם רשימת ירקות כזו מפוארת המוח שלי התחיל להשתולל (בקטע טוב) והייתי חייבת להרגיע אותו ואותי, לקחת דף ועט ולהתחיל לכתוב איזה מנות יהיו – מה יהיה על תקן סלט ומה על תקן תבשיל. איך הארוחה הזו תראה בכלל, ומה ארצה להשלים.

ווידוי

אני חוזרת ונזכרת כמעט בכל פרט שהיה באותו הערב. נחזור רגע שלושה חודשים אחורה. אנחנו כמה ימים אחרי פורים, הקורונה כבר פה, וגם ההנחייה להשתעל למרפק ולא להתחבק… ביום חמישי בצהריים מתחילה סופת רוחות מזרחיות מבהילה שמפילה עצים ועושה נזקים. אני, שעד לפני כמה רגעים הייתי ספונה בהתרגשות במטבח עם הכנת המנות והכנת המטבח לכל האורחות והאורחים, מקבלת טלפון מאפרת, שתקועה כמה שעות בדרכה מתל אביב אל העמק והיא משתפת אותי שהיא לא יודעת מה לעשות.

שתבינו, היא לא מאלו שמבטלות כלום.

אני מתהלכת במטבח וחוזרת על המסלול שלי, ולא יודעת בדיוק כמוה, מה לעשות. מצד אחד – למעט זוג, אין לנו שום ביטולים. מצד שני, הרוחות מטורפות בחוץ, ובמצב כזה יהיה לנו כמעט בלתי אפשרי לפתוח חלון לאיוורור. השעה 18:00 ואני יכולה רק לקבל כל מה שהיא תחליט. גם אם זה במחיר של לבטל הכל שעתיים לפני המועד שנקבע. ואת האוכל כבר נמצא מי שיאכל. במקביל השמועות על ביטול הלימודים הולכות ומקבלות ווליום, ואני נכנסת לסוג של השתבללות, שרק יום למחרת אבין שבעצם חוויתי ניתוק.

זה לא מצב רגיל – אני אומרת לעצמי. כולם אומרים את זה לעצמם. זה לא נורמלי.

אפרת חוזרת אלי אחרי רבע שעה (שנראתה כמו נצח), ואומרת שהיא בדרך, והיא רק מוודאה שיש קפה. "ברור שיש" אני אומרת לה, ומזכירה שדווקא האלכוהול נמצא איתה ברכב, נראה לי שנזדקק לזה יותר מקפה…

 

לעשות מהלימונים לימונדה? לא חייבים! אפשר גם ריבת לימונים מהעץ.

 

להכנס לראש שלי

הרגשתי החמצה ביני ובין עצמי. לא הצלחתי להביא את עצמי – לספר עלי ועל המטבח-הממלכה שלי. רציתי כל כך לספר על התהליך שעברתי עם ארגזי הירקות שקיבלתי ואיך החלטתי מה אכין מהם ועד הגשתם על המזנון העמוס שהכנו. רציתי לספר על הקינוח שהרכבתי, שאולי לא היה שיא מבחינה קולינרית, אבל זה היה בדיוק העניין של להשתמש במה שיש, וליצור קינוח שאולי כל קסמו טמון בצימצום שבו, במרקם ובהגשה (מרקחת לימונים מרירה-מתוקה, עליה תפוחים ותותים שבושלו בלי טיפת סוכר ומעליהם הונחו שקדים קלויים. כל זה הוגש בצנצנת נחמדת).

לשמחתי יש לי את הבית הזה שלי, הבלוג – ויש לי תמונות שאת חלקן צילמתי בנייד וחלקן במצלמה והנה אני פה ממש בפוקוס, מעל חודש אחרי – משתפת אתכם בתהליך (את רוב הטקסט כתבתי חודש אחרי, אבל רק עכשיו סיימתי את מלאכת שיחרור הפוסט לעולם).

פירות, ירקות או מה לעשות?

אמצע מרץ ויש ירקות מגוונים בשפע. ועם כל העושר הזה, בואו תראו איך שלב אחרי שלב אני מנסה (ובסוף מצליחה) לפצח את החידה של מה אכין.

שלב 1 –  התרגשות.

התרגשות שכל הדבר הזה קורה, התרגשות מההתגייסות של המשקים והתרגשות מהעובדה שמהארגזים האלו אפשר להכין יופי של אוכל. או במילים אחרות – מחלום למציאות.

שלב  2 – להבין איך אני רוצה שהארוחה הזו תראה.

אני לוקחת בחשבון את השעה שבה האורחים מוזמנים (שעת ערב, אבל לא ארוחת ערב "קלאסית" ולא כבדה), הרכב הארוחה – כלומר מה יוגש חם ומה בטמפ' החדר, מה אפשר להכין מראש ומה על המקום ודבר נוסף הוא אופן ההגשה. האם הארוחה מוגשת במזנון, למרכז השולחן, או בצילחות אישי (אין מצב…).

שלב 3 – זרימה, אלתור ועזרה

מרוב התרגשות היה לי קשה להתפקס. כן כן, גם לי זה קורה, אל תראו מופתעים. ולפעמים אין כמו עזרה של מישהו מבחוץ, כדי לעשות סדר בבלגן. בנוסף, המנה היחידה שהוכנה ממוצרים שנקנו במיוחד היו הבייגלה הירושלמים שהכנו – הם היו הפחמימה שליוותה את כל הירקות והממרחים. תצטרכו להאמין לי, כי לא נשאר פירור וגם אין תמונה שמעידה עליהם.

בתכנון המקורי היו אמורות להיות מנות שמוכנות במהלך הערב עצמו, אפרת אמרה מראש שאין לה בעיה שיפריעו לה, לא בהכנת אוכל ולא באכילה מולה. אבל בפועל – לא היה צורך בעוד אוכל. מה שמביא אותי תמיד לנקודה של ההקשבה. תקשיבו לקהל שלכם, בין אם הוא מקשיב להרצאה ובין אם הוא אוכל את האוכל שהכנתם לו.

 

צילום: ניר לביא

אז מה היה לנו?

על המזנון היו מגוון מנות צבעוניות, 99% מהן טבעוניות, שהוגשו בטמפ' החדר ומתאימות לארוחת ערב קלה, או לבראנץ' מפנק:

צנצנת חמוצים מהירים / קונפי שומר / סלט מעושנים / סלט ירוק עם קולורבי בויניגרט קלאסי / כרוב צלוי בתנור / בייגל (המנה היחידה שהוכנה עם קמח שנקנה במיוחד) / ממרח טחינה-סלק / צ'ימיצ'ורי עשבי תיבול / סלק צלוי על מלח גס / קציצות ירוקים ועגבניות אפויות לפי מתכון של אורי שביט / קציצות גזר ובטטה אפויות עם ג'ינג'ר / גזרזרים קטנים צבעוניים בשמן זית ומרווה, על ממרח שקדים וקשיו טבעוני / מחבת של ירוקים עם שום ושמן זית / אספרגוס חלוט על פייסט עגבניות מטבוחה סטייל / סנגרייה פירות / קינוח בצנצנת – בסיס של ריבת לימונים ועליה מחית תפוחים ותותים עם שקדים קלויים.

עכשיו כשאני קוראת את רשימת המנות האלו, אני מבינה שלפעמים אני בלתי ניתנת לעצירה… חומרי הגלם האלו אתגרו אותי כמו בהרכבת פאזל. מה אכין, מה ישתדך למה ואיך בסופו של דבר הדברים גם יתחברו ולא יווצר "פוגרום בצלחת". מודה שהיה לי קשה לחשוב שאצטרך לזרוק חלק מהירקות אם לא אכין מהם מנה כלשהי. שמחתי לחלק את השלל בסוף הערב ומקווה שהערב הזה וכל המנות היוו השראה ונתנו רעיונות ל-מה אפשר להכין איתם במטבח.

הנה טעימה על קצה המזלג הוירטואלי:

 

קונפי שומר

כשיש לך 2 שומרים בלבד, הכיני קונפי שומר.

זה קל להכנה, זה טעים ואפילו אפשר למחזר את שמן הזית שהשומרים בושלו בו. ומסתבר ששני שומרים בלבד, יכולים להספיק לארוחה של 15 איש. בדוק.

מה עושים?

מנקים את השומרים, חותכים לשמיניות, מניחים בסיר רחב, מומלץ עם תחתית עבה. מכסים בשמן זית ומבשלים על אש קטנה מאוד. שומרים על בעבוע עדין מאוד. רתיחה גבוהה לא טובה לנו. מבשלים כך לפחות חצי שעה, עד שהשומר רך למדי. משאירים בסיר שיצטנן.

 

סלט מעושנים – טייק אוף על סלט משוואייה

חצילים כמושים ופלפלים שכבר לא טעימים בטריותם, ישמחו להיצלות על אש חשופה, להחרך, להתקלף ולהפוך למטעמים.

במקרה הזה קילפתי אותם ו"בצעתי" בידיים לרצועות ארוכות (לא תמיד צריך סכין), במקביל להכנתם, שמתי בתנור בצלים קלופים שחתכתי לשמיניות, מעט שמן זית, מלח גס ופלפל שחור גרוס. 200 מעלות כ 1/4 שעה, עד שנצרבו יופי-יופי.

החציל-פלפל-בצל, עורבבו בעדינות, והונחו בצלחת רחבה. מעט שמן זית מעל – וזהו, מוכנים להגשה.

לגלות לכם משהו? במידה ונשאר לכם מהסלט הזה, הוא יכול להיות בסיס לשקשוקה נהדרת!

 

צילום הסלט: ניר לביא

 

והנה עוד קצת מהאוכל שליווה את הערב וצולם ברוב כשרון ע"י ניר לביא –

 

אספרגוס חלוט על פייסט מטבוחה סטייל

 

וגם נתחי כרוב צלויים בתנור

אפרת אחראית למנה הזו, שבושמה בזרעי כוסברה, פלפל שחור גרוס ומלח גס ושמן מהשומר קונפי…

 

גזרזים צבעוניים ושורש סלרי

שנצלו בסוטאז' על שמן זית, מעט מים, מרווה ואזוב. הם הונחו על לאבנה שקדים וקשיו טבעונית

 

זה היה אירוע שכולו אוכל למחשבה, ומחשבות על אוכל וקיימות. על איך צימצום יכול להרחיב – את מנעד האפשרויות, היצירה, המחשבה וגם את הלב.

זה היה ערב של חיבורים ומילים, ורק עכשיו במרחק של כמה חודשים טובים מחודש מרץ, אני יכולה להבין שזה ערב שנתן לי הרבה אוויר לנשימה בדיוק כשהטלטלה ושמה קורונה טרפה לכולנו את הקלפים.

 

ת ו ד ה

גדולה גדולה, עם חיבוק שלא חובק – לאפרת אנזל, האחת והיחידה, החכמה והיפה שתענוג לעבוד איתה ולדבר איתה.

לניר לביא – על הצילומים, הנתינה והחברות.

לנסטיה פייביש – על עיצוב ההזמנה.

לכל מי שעזר ועזרה בסידור וארגון הערב.

 

 

תודה מכל הלב – לכל מי שהאמינו בנו ובערב הזה, שהגיעו מרחוק ומקרוב אל המטבח הצנוע שלי אבל רחב הלב. לאכול, להקשיב, לדבר ולפרגן.

 

 

שנזכה כולנו לחיות קצת יותר בשלום עם הסביבה שלנו,

שנעשה בכל יום שינוי אחד קטן, שיאסף להרבה שינויים משמעותיים.

ושלא נשכח להודות על הקיים.

וגם על התמונות שהעלתם באותו ערב לאינסטגרם.

 

ואגב, ממש אשמח אם תשאירו לי תגובה פה בסוף הפוסט.