מי שעוקב אחרי בפייסבוק, או מי שמצליח בכלל לעקוב אחרי המחשבות שרצות לי בראש במהירות מטורפת, יזכר, שלפני חודש וחצי כתבתי את הדברים האלו:
לחלום ולהגשים. לחלום ולא לפחד. לשאול, להעיז. להתרגש. לבדוק. "יאללה, סעי כבר" אני אומרת לעצמי. "את והמיזמים שלך…" אני ממשיכה. ואז פניתי לעזרת ההמונים, שביננו, לא ממש הבינו מה אני רוצה.
"רוצים לעזור לי? אנשים מבשלים, יוצרים, כאלו שאני כותבת עליהם או קוראת את המתכונים שלהם, קדימה! מבשלת חלומות עם ירקות אורגנים. הפרוייקט הבא יוצא לדרך, ע כ ש י ו !! "
תרמתי עוד קצת מידע (ממש על קצה המזלג), בכל זאת כדי לתת איזה כיוון: "זה כולל ארגז ירקות אורגני מערן הגנן, אותי כשותפה לבישול, וכצלמת. סשן של כיף ואז פוסט בבלוג. יאללה, שוט!"
התיישבתי מול הדף הריק והתחלתי לזרוק עליו שמות של אנשים שאני אוהבת, מעריכה, סקרנית לגביהם, ובעיקר כאלו שאיכשהו אני מכירה (את חלקם גם אתם מכירים, בדרך כזו או אחרת). אנשי אוכל אני קוראת להם. הדף התמלא בשמות ססגוניים: שפים, שחקנים, יצרנים, כותבים (תצטרכו לחכות כל פעם בסבלנות כדי לגלות את האיש הבא). אח"כ, כאחוזת תזזית, התחלתי לשלוח מיילים נרגשים עם הסברים על המיזם הטרי. כולם, כמו כולם, עסוקים עד מעל הראש, אבל כנראה שזה עשה להם משהו והם ענו ב"כן בטח!".
עכשיו דמיינו לכם אותי, יושבת מול המחשב, מחייכת מאוזן לאוזן ומידי פעם אפילו יוצאת בקריאות משעשעות בקול רם בסגנון "יו-הו"! טוב שאף אחד לא היה בסביבה….
בהתרגשות מטורפת, מזמינה אתכם לצאת איתי למסע. מסע בשדה ובמטבח, מפגש של שני אנשים, מצלמה ואוכל. מוכנים?
~
מפגש עם ירקות – פגישה ראשונה // אורי מאיר צ'יזיק
לדברים יש את דרכם המסתורית להסתדר בדיוק כפי שצריך להיות. כרונולוגיה שאינה ידועה מראש אם תרצו. המפגש הראשון היה אמור להיות עם מישהו אחר בכלל, אבל דבר הוביל לדבר ופגשתי באמצע השבוע את אורי בשדה.
נעים להכיר
אורי מאיר צ'יזיק, ד"ר להיסטוריה של הרפואה והתזונה, מרצה, מלקט צמחי בר, הקים בתחילת השנה את בית הספר להנהגת הבריאות, מייצר ממרחים, תבלינים ומיני מרקחות למותג שלו "מקומי" בביתו שבנווה איתן. נשוי לטלי ואבא לשתי בנות. הוא עוד המון דברים, אבל בעיקר בעיקר שואל את עצמו שאלות ומלמד את כולנו לשאול ולבחון, את מה שאולי כבר שכחנו או אולי לא עלה בדעתנו לתהות על קנקנו: מאיפה הגיע האוכל שאנחנו אוכלים? אורי מקדם ומסביר בסבלנות רבה למה כדאי ורצוי לנו לצרוך מזון מקומי.
כל ההתחלות קשות (או משעשעות)
אורי אוסף אותי ואנחנו נוסעים נסיעה קצרה של 5 דקות לשדה. בהגיענו למקום אני אומרת לו שיזהר עם הכניסה לחניה (עלאק חניה, כניסה לשדה), לא עוברות 2 שניות, האוטו נכנס לתעלה, אנחנו על הצד, כשגלגל אחד באוויר והשני תקוע. נו, גם זו דרך להתחיל את היום… אורי נשאר צמוד לרכב ואומר בחיוך: "נשים, חייבים להקשיב להן". לא התווכחתי. אל דאגה, בעזרת אנשים טובים באמצע הדרך, הגיע המושיע וחילץ בשניות ספורות את הרכב. דאגנו להכנס לשדה ברגל ימין, ויצאנו לסייר ולקטוף ירקות בשדה. ערן לא היה באותו בוקר בסביבה, אז רעי שמכיר את השדה היטב ויודע איפה אפשר למצוא את המלפפונים הנסתרים ואפילו את התותים המעטים שצומחים בקצה החלקה, ליווה אותנו.
זו לא הפעם הראשונה שאני פוגשת את אורי. אבל זו פעם ראשונה שאני פוגשת אותו בשדה. מיד מרגישים שהוא הגיע הביתה. קצת בדומה לילד בחנות צעצועים, כך אורי בשדה הירקות. הוא רואה את הדברים שרובינו לא רואים – ריגל'ה שגדלה בר, פריחה של סלרי, שמן הסתם היא אכילה למדי. הוא מנצל את כל השפע שהטבע נתן. והאמת, אם לאכול סלרי, למה לא להשתמש בפריחה המקסימה שלו? אנחנו מסיירים בין הערוגות ובוחרים מה לקטוף, תוך מחשבה על כמויות הגיוניות וחיבורים קולינרים אפשריים.
הארגז מתמלא בכל טוב: מלפפונים, חצילים, עגבניות (הראשונות לעונה!), חסה, מנגולד, תרד, תפוחי אדמה שתמיד מרגש לחשוף אותם מתוך בטן האדמה, זוקיני, כרישה, קולורבי, בצל, כרוב, בזיליקום, פטרוזיליה, שום ועירית על פרחיתה וכאמור גם פרחי סלרי וריג'לה. אנחנו מקנחים בתותים מרהיבים ביופיים ומתיקותם, נפרדים מהשדה ושמים פעמינו אל המטבח הפרטי בביתנו בקיבוץ.
אוכל מקומי פשוט
בדרך אני שואלת את אורי מה נראה לו שנכין (בשלב הזה אני עוד בטוחה שזה יהיה בישול משותף). הוא מציין דבר אחד, שללא ספק מאפיין את אורי ואת הבישול שלו: פשוט! אני מיד מתחברת. אין כמו ג'ינגול בין קרש החיתוך והסירים ושימוש במינימום של חומרי גלם. הירקות הם הכוכבים, הם המרכז. אורי מסתכל שוב על הירקות ומתמלל את מה שעובר לו בראש.
תבשיל זוקיני, כרוב וכרישה עם סומאק ויוגורט קשיו "מקומי"
פירה עם ירוקים
חציל על האש
סלט ירקות עם ריג'לה ובזיליקום
קולורבי עם פרחי סלרי וזעתר
ואני חשבתי שאני זריזה…
כל ירק בתורו מקבל טיפול: ניקוי, חיתוך, קריעה, הקפצה, עירבוב ומעיכה. לרגע אני מרגישה בסחרחורת, הכל קורה מהר. אורי מנצח על המטבח ואני הופכת לשוליה – מוציאה מחבת וסיר, רוחצת את תפוחי האדמה ("אל תקלפי! קליפה זה בריא לנו" מודיע אורי), בין לבין גם מספיקה לקצוץ ולצלם. מתמסרת לסשן הכייפי הזה שקורה אצלי במטבח. כשהכרישה נקצצת, אני מודיעה שטרם הספקתי לשטוף אותה, ואורי מפתיע אותי שוב (וגורם לי להרהר פעם נוספת), ואומר שקצת אדמה, כמובן אם היא אורגנית ואין בה חומרי ריסוס והדברה, לא יכולה להזיק לנו, אולי אף להועיל. "וואלה" אני חושבת לעצמי, יש משהו בדבריו.
50 דקות על השעון (בחיי!) ומוגשת לשולחן ארוחת מלכים. פתאום אני מבינה שכל המסע הזה הוא כיף בלתי רגיל, ופעם ראשונה מזה המון המון זמן, מישהו מבשל עבורי (ועבורו) ואני פשוט מתמוגגת.
מתכונים מישהו?
אז ככה, אני יודעת ומודעת לעבודה שלא כולם כמונו כשזה מגיע למטבח. בישול אינטואיטיבי, ללא כמויות מדודות וזמנים קצובים לא מתאים לכולם. אבל יש לי פה מסר חשוב להעביר (ואני מצידי עושה מאמץ להעביר את הרעיון למתכון) –
• אל תפחדו! ירקות, בדיוק כמונו, באים בגדלים, מרקמים ואפילו טעמים שונים. הם מתמסרים. שווה לנסות ולהתנסות איתם.
• טעם הוא משהו אישי. שחקו (בזהירות) עם התיבול. התחילו תמיד במעט (מלח למשל) והוסיפו לפי הצורך.
• ע"פ רוב, חממו היטב קודם את המחבת, הסיר והתנור. ורק אח"כ התחילו באמת לבשל/לאפות/לצלות.
תבשיל זוקיני, כרוב וכרישה (מוגש עם סומאק ויוגורט-קשיו "מקומי")
במבט ראשון, הירקות שהוקפצו במחבת עם מעט שמן זית, היו נראים לי לא אטרקטיבים בעליל. שלא תבינו לא נכון, הם נראו נהדר, אבל איכשהו היתה לי תחושה שהתבשיל יהיה "אנמי" מידי. כבמטה קסם, אורי הוסיף מעט סומאק נפלא שחיבר הכל יחד עם חמצמצות עדינה, ובהגשה, אוח בהגשה…. מזג מעל יוגורט קשיו (טבעוני, כן זה טבעוני!) מעשה ידיו כמובן. התבשיל הפך לאורח קבע אצלינו במטבח, והוא נהדר גם ללא תוספת היוגורט-קשיו. על זה נאמר – כמה פשוט – ככה טעים.
3 זוקיני בינוניים – חתוכים לקוביות
1 כרוב לבן קטן, פרוס דק
4 יחידות כרישה פרוסות לעיגולים בינוניים (כן, השתמשנו גם בחלק הירוק הבהיר, לפחות ב1/3 מכל כרישה אם לא יותר)
שמן זית
מלח
סומאק
להגשה: יוגורט קשיו
ההכנה:
מחממים היטב מחבת רחבה ומוסיפים לה מעט שמן זית.
מוסיפים את הירקות בהדרגה ולפי הסדר הבא: כרישה, זוקיני, כרוב. מקפיצים/מערבבים מידי פעם עד לקבלת צבע צרוב מעט, או עד שהם מוכנים, כ- 5 דקות בערך. הירקות האלו מאוד טעימים כשהם נשארים קראנצ'ים, אין צורך "להרוג" אותם (וביננו – אתם יכולים להוסיף אותם למחבת בבת אחת).
מתבלים במלח ומעט סומאק משובח (כ-1/2 כפית).
מעבירים לצלחת הגשה ושופכים מעט מיוגורט הקשיו. מפזרים סומאק ומגישים (התבשיל טעים חמים ואפילו קר).
יוגורט קשיו / אורי מאיר צ'יזיק
1 כוס קשיו
1.5 כוסות מים
חצי לימון
ההכנה:
בבלנדר, מרסקים את הקשיו והמים עד לקבלת תערובת חלקה.
מוסיפים מיץ מחצי לימון. מערבבים היטב.
מעבירים את התערובת לצנצנת ומכסים בבד (חיתול או מגבת דקה יעשו את העבודה). מניחים במקום מוצל ל-24 שעות.
בודקים את היוגורט: מערבבים היטב וטועמים. במידה והוא לא חמוץ מספיק לטעמכם, הניחו לו להמשיך את תהליך התסיסה מחוץ למקרר לעוד כמה שעות עד לקבלת החמיצות המתאימה.
שומרים את הצנצנת עם יוגורט הקשיו במקרר.
פירה עם בצל וירוקים (פטרוזיליה, מנגולד ותרד)
ככלל, בהכנת פירה לוקחים בחישוב תפו"א אחד בגודל בינוני לאדם. סתם שתדעו כי ממש השתדלתי עם הכמויות, ובפועל אורי ואני וגם ערן שהצטרף אח"כ לחגיגה, חיסלנו הכל…
כ-6 תפו"א בינוניים על קליפתם, חתוכים גס
3 בצלים קטנים (או 1 גדול) – מקולף וקצוץ דק
צרור פטרוזיליה קטן
5-6 עלי מנגולד
צרור תרד
שמן זית
ההכנה:
תפוחי האדמה
שוטפים היטב את תפוחי האדמה, חותכים לרבעים ומבשלים בסיר עם הרבה מים, עד שתפוחי האדמה רכים (בזהירות מכניסים סכין או מזלג לאחד מתפוחי האדמה, אם הם נכנסים בקלות, סימן שהם מוכנים).
מסננים ומועכים. מוסיפים זילוף נאה של שמן זית ומלח לפי הטעם.
הירוקים
שוטפים את הירוקים וקוצצים גס.
מחממים היטב מחבת רחבה ומוסיפים לה כ-2-3 כפות שמן זית. מוסיפים את הירוקים ומערבבים היטב עד שהם רכים ו"נבולים". זה עניין של דקות ספורות. שימו לב שלא ישרפו.
מוסיפים אותם לפירה המוכן ע"י עירבוב נמרץ או ע"י מעיכות נוספות (ככה אורי עושה).
טועמים ומתקנים תיבול.
חציל קלוי
לחציל בלאדי שנקטף זה עתה יש טעם מתקתק ומיוחד (האמת שלירקות שנקטפו בסמוך לאכילתם יש באמת טעם אחר ומשובח), והוא – אין לו פוזות. שמנו אותו על האש, ככה חשוף, שיצרב לו. בינתיים המטבח התמלא בריח עדין של קלייה, והרעב שלנו רק נפתח.
1 חציל
שמן זית להגשה
ההכנה:
מניחים את החציל על רשת מעל להבת הגז. מתחילים כשהאש חזקה, שתתן צריבה טובה, ולאחר כדקה מנמיכים מעט. לאחר כ-3-5 דקות (תלוי בעוצמתה של האש ובגודל החציל) מוסבבים אותו, כך שהחלק שלא נחשף לאש, יצרב גם הוא.
איך יודעים שהוא מוכן? בעזרת מלקחיים או מזלג, מועכים אותו קלות ורואים אם הוא משחק אותה קשה להשגה או מתמסר (כלומר אם הוא התרכך). אם הוא רך, זה הזמן לכבות את האש ולהסירו בזהירות למסננת או לצלחת הגשה.
כאשר הוא לא רותח למגע, חותכים לחצי לאורכו ופותחים אותו כאילו היה ספר פתוח. בוזקים שמן זית, אפשר גם מלח. מי שאוהב יכול לטפטף גם טחינה גולמית ולימון.
מגישים ונהנים!
סלט ירקות
כל אחד אוהב את הסלט שלו אחרת. אני למשל, לא סובלת פלפלים בסלט, ולא משנה מה הצבע שלהם. אבל, ופה יחלקו עלי רבים, אני אוהבת עשבי תיבול. הם יכולים להפוך כל סלט למשהו אחר.
בסלט הירקות הזה שאורי הכין, הוא הוסיף ריג'לה (שגדלה בר בשדה) קצוצה גס, עלי בזיליקום, פטרוזיליה ופרחי סלרי. סחיטת לימון טובה ישירות לקערה, שמן זית, ומלח. אל תחששו להוסיף תיבול לפי טעמכם: שום קצוץ, פלפל שחור וכל תבלין אחר שעושה לכם טוב.
קולורבי
תקראו לזה סלט, או נשנוש בריא וקראנצ'י, או באורך מלא: קולרובי פרוס, מתובל בשמן זית, לימון, מלח, וזעתר שאורי הכין והביא. הקו הפשוט והטעים ממשיך.
הארוחה
זהו. תם טקס החיתוך, הקפצה, עירבוב, תיבול. אנחנו מעבירים את הכלים העמוסים באוכל הפשוט הזה לשולחן, ויושבים להנות ממנו. אורי בדרכו אוכל עם הידיים, עניין של חיבור לאוכל אמרנו (אח"כ הוא התרצה ולקח מזלג). אני נהנת מכל ביס וביס. טעמי הירקות "נקיים" ולא מכוסים בשכבות של מייק אפ. מה שאתה קוטף זה מה שאתה מקבל, אני מסכמת בחיוך.
השאלון
רגע לפני שאני אורזת לאורי את המלון ושאר הירקות שנשארו, אני מספיקה לתת לו את השאלון. בכל מפגש השאלון יהיה זהה, מעניין מה יהיו התשובות….
אני מחכה כבר למפגש הבא שלי, שיתקיים ממש בעוד יומיים.
רוצים לדעת ראשונים מי יבוא לקטוף ולבשל איתי? מוזמנים להרשם כבר עכשיו, לקבלת כל פוסט חדש ישירות לתיבת המייל שלכם. הרישום בראש העמוד מצד ימין.
להתראות בקרוב.
• לאתר של אורי מאיר צ'יזיק לחצו כאן
אוף גמני רוצה לבשל איתך ועוד יותר לאכול אתך..
טוב שאת לא רוצה לאכול אותי 😉 יאללה בואי. אני רעבה.
עופרי
עופרי שאפו ענק!!
בלוג מקסים, מרענן, קולח, מעניין ועושה חשק לרוץ לשדה לקטוף ולבשל (טוב, אולי בלי החלק של הלרוץ והלקטוף)
מחכה לדמויות ולבישולים שיופיעו בבלוג הבא.
בהצלחה ענקית !!
לא חייבים לרוץ, את יודעת. אפשר גם לפסוע ברוגע בשדה.
תודה רבה רבה דנה! אחכה לך בפוסט הבא.
עופרי
כמו שכתבתי לך גם בפייסבוק (האמת שאני יכולה לכתוב את זה שוב ושוב ושוב :)) – כיף ענק לראות ולחוות ביחד איתך את התשוקה שלך לירקות ולפירות, לאדמה ולעבודה הקשה שעומדת מאחורי כל מלפפון.
עשית לי את היום עם המילים התמונות האלה ♥
וואי, איזה כיף!
ותודה שהגבת פה. אכן עבודה קשה יש לאנשי האדמה, אבל שכרה בצידה והרבה הרבה שמחה בלב.
עופרי
מברוק, עופרי. יצא מקסים.
תודה מותק,
עופרי
פשוט מושלם- הירקות התמונות השמחה התשוקה. כל הכבוד עופרי
תודה.
אז מצאתי את התשוקה את אומרת? 😉 היה כיף, ובקרוב יחזור שוב!
עופרי
פורייקט נפלא ופוסט מקסים.
את כזו מוכשרת…ורואים דרך הכתיבה כמה נהנית.
מחכה כבר לפרק השני של הסדרה.
הולכת לאכול קצת ירקות מהארגז של ערן, מזל שנשארו כמה….:-)
תודה רבה רבה מיכלי, גם על כל רגעי התמיכה והעזרה.
האמת, גם אני מחכה. הפוסט הזה היה לידה ארוכה ארוכה. אבל כמו תינוק, שווה כל קושי.
עופרי
משגע יקירתי! איך עשית לי חשק להמון ירקות (מזל שזה היום של הארגז שלנו…)
תודה יקירתי את בעצמך 🙂
מאיפה אתם מזמינים ירקות?
עופרי
מה שאני הכי אוהבת בפוסטים שלך זה שאני יכולה לדמיין ולשמוע אותך אומרת כל משפט ופסיק.
הכי אותנטי בעולם.
רעיון מקורי וצילומים מעלפים.כרגיל.
אוספת את הריר מהמקלדת ובודקת מה נשאר לי לטרוף במקרר:)
חחח מצחיקה!
ותודה. שמחה שהצלחתי להגיע אל לב האנשים. ככה זה כשעושים משהו מכל הלב כנראה.
בתאבון
עופרי
עופרי, איזה יופי! אני מאלה שקראו בפייס בהתחלה, תהיתי למה התכוונת ׁ(זה באמת היה חידתי קצת) ועכשיו אני נהנית לראות את התוצר הראשון של החזון שלך. מכירה את ההתרגשות כשרעיונות חדשים מתבשלים להם בראש, כמה מספק זה לממש אותם. עשית את זה בחן ובהמון יופי. אה, וכמובן שפתחתם לי ת'תיאבון!
תודה תודה טליה יקרה!
שמחה שאת פה כדי לראות את תהליך קורה בזמן אמת.
עכשיו נשאר לך לבוא לבקר בשדה.
עופרי
כנראה כשחולמים ומביאים את החלומות למציאות יוצא משהו משובח מאוד, כמו יהלום.
נהניתי מכל מילה, מכל תמונה, יכולתי לחוש את השדה, להריח את הריח של חציל על האש, לזיל ריר בפירה עם ירק…כל כך נהניתי לקרוא ובתוך תוכי צעקתי "גם אני רוצה לקטוף מהשדה ולבשל איתך ועם ערן (טרם הכרתי)".
כל ככ מקנאה…
פוסט נהדר, הכי טוב שהיה עד עכשיו. טוב ,לא פייר.זה כמו להגיד איזה ילד הכי אוהבים :).
תענוג נטו.
בהזדמנות זאת אבקש בקשה -המתכון של הטפיוקה עם פסיפלורה, אפשר? גם בפוסט אסכים לקבל אותו.
תודה רבה
מתי המקסימה!
איזו תגובה מרגשת ומדוייקת!
תודה לך מכל הלב. על כל מילה ומילה. אם תסמכי על בישול עם ערן, את כנראה תהיי רעבה. מקווה שנתתי לך השראה לפחות.
ולגבי הטפיוקה, המתכון נמצא ברשת, אשלח לך קישור בשמחה.
עופרי
אני מריירת לי פה מעבר לאוקינוס האטלנטי,
ומאחלת לעצמי לבשל איתך גם יום אחד…(בכל אופן, היתה לי הזכות לקבל ממך ארוחת בוקר מתנת יומולדת )
כתבת מדהים יקירה. אני כבר רואה את הספר על המדפים!
תודה מותק, אי שם מעבר לימים וארצות.
כנראה הירקות לא יגיעו עד אליך, אבל כשתחזרי לארץ, יהיו כמה בשבילך.
עופרי
רעיון מהמם!
תענוג לקרוא.
עוקבת בשמחה
תודה תודה ורד יקרה!
שמחה שאת פה
עופרי
אהובתי…טוב….אני לא אעשה את עצמי מופתעת שלא ידעתי לפני ולא שמעתי על הרעיון וכאלה…לידה קשה אבל איזה תינוק עופריקי!! היה שווה כל ציר וציר, כל נשימה ונשימה. ואוו. הפוסט עצמו מגוון כל כך, מעניין וכל כך נעים לקריאה. לא פשוט ליצור הרמוניה בין פועלך, הכרות עם אדם חדש ופועלו, מתכונים, ארגז, מטבח, תמונות…הצלחת בענק. הפוסט זורם וכתוב כהרגלך כל כך יפה ונוגע הוא נעים בצבעוניות שלו, התמונות נהדרות פשוט הרמוניה אחת הרמונית. נהדרת את. מחכה כבר שתתייצבי אצלי עם ארגז (לא יודעת אם אני ברשימת האנשים המעניינים אצלך) אבל אולי תפתיעי אותי בכל זאת…. 🙂 המון מזל טוב על הבייבי ואני בטוחה שזו תהיה סדרת פוסטים סוףף שתוביל בסוף איך לא…לספר בישול משובח. אין לי בכלל ספק.
הרמוניה מה?! 🙂
תודה תמרי, הדולה שלי למסעות….
אכן לא פשוט להנדס ולג'נגל בין הכל. וכל מפגש, אני מאמינה יביא איתו אתגר אחר. אומרים שהלידה אומרת משהו על אופיו של התינוק. זה ללא ספק יגדל להיות צבעוני, מרתק, מלמד ועקשן…
אצלך במטבח אני מוכנה לבוא לבשל גם באמצע הלילה. הכיני את הסירים אני בדרך.
עופרי
תקשיבי זה פרוייקט משגע! וכתבת כל כך טעים ומסקרן שאפילו שעכשיו אחת עשרה ורבע בלילה הצלחת לעשות אותי רעבה. גם למילים שלך, גם לשיתופי פעולה הקסומים והמסתוריים וגם לכל הבישולים שנוצרים פה. תודה. נפלא ביותר. השראה!
הגר!!
איזה כיף שהודות לבלוגים שלנו נפגשנו, גם אם רק וירטואלית כרגע.
תודה על המילים החמות שעושות לי נעים בלב, לא משנה באיזו שעה 🙂
ועל זה נאמר – עם האוכל – בא התיאבון.
תודה
עופרי
יש סוגים שונים של אינטימיות. יש אינטימיות שמתרקמת תוך כדי שיחה , יש אינטימיות שנוצרת דרך שמיעה, ריח או כל חוש אחר. ויש אינטימיות נוצרת בבישול. כן, אני יודעת שזה נשמע קצת "פלצני", אבל אני באמת מאמינה שהידיים שלנו עוברות לחומרים שאיתם אנחנו עובדים. אם החומרים הללו גם נקיים מחומרי הדברה, האינטימיות מתגברת עוד יותר. ויש עוד משהו שנוצר. אם עובדים במטבח עם עוד מישהו, אני מאמינה שהאנרגיה של המפגש בין האנשים, עוברת גם היא לתוך האוכל. כלומר, אם הירקות טובים, אם בשיחה מצוינת ויש כמייה ועניין- כל אלו יחד הופכים להיות מלאכת מחשבת של טעמים, ריחות והתענגות.
עופרי, אני חושבת שהפרוייקט שלך נפלא. הוא כולל בתוכו את כל מה שאני אוהבת בחיים- אנישם, קשרים, אוכל ובישול. את חוגגת בפרויקט את מה שאנשים רבים שכחו, את חדוות הבישול של הביחד ואת החזרה לדברים הפשוטים והטעימים באמת.
אני מסוקרנת מאוד מאורי, הוא נשמע לי כמו איש שאפשר ללמוד ממנו עוד ועוד ועוד. ואני מסוקרנת מאוד לדעת את מי עוד תפגשי.
אני יודעת שזה ממש לא מקורי, אבל אני ממש, אבל ממש אשמח לבשל איתך….
איזו תגובה מרגשת ונהדרת. תודה כרינה יקרה!
אכן חדוות הבישול, שמחת הפשטות וכל מה שכתבת. אורי הוא איש מרתק וממליצה בחום לפגוש אותו לפחות פעם אחת בחיים.
מתחילה לגלגל בראשי את עניין הבישול ההמוני איתי 😉
תודה כל הלב,
עופרי
מקסים ממש! אהבתי לקרוא 🙂
תודה! כיף שבאת לקרוא ונשארת 😉
מחכה למפגש שלנו….
עופרי
איך איך נכנסתי לקרוא את זה אחרי אימון של 8 ק״מ??? טעות!!!! מה אני עושה עכשיו?? חביתה?!?!? מחממת שניצל מאתמול?? אסון
את גאון. רעיון מושלם. ואני כבר חולמת על סדנא ברמת דוד שאנחנו באות אלייך ואחכ ממשיכות לצימר באיזור.
נשיקות.
חחח מצחיקה! לפחות עשית אימון 😉
יש כאלו שרק מדברים…
מקווה שאכלת משהו טוב בינתיים. וכמו שכבתי לכרינה, מגלגלת בראשי.
תודה
עופרי
פרויקט מדהים מקסים טעים ופשוט מרהיב. מריחים עד לפה את החוויה הנהדרת שעברתם. מחכה לפוסט הבא. אפילו ערכתי שולחן 🙂
איזה פרויקט מצוין! אחלה רעיון, אחלה חומרי גלם (השדה, הירקות, הצילום המשובח והכתיבה). מחכה לראות מה עוד יקרה… אין ספק שהדרך תהיה קסומה והשביל הלא נודע, מרגש
הילה
עפרי, איזה יופי! איזו יצירתיות, והחיבור של הכל ביחד, עם הירקות הנפלאים של ערן, וריח האדמה, וריחות הבישול והצילומים המרהיבים! אפשר לשכוח מהכל ולצלול לתוך היופי הזה. המון בהצלחה. רותם
תודה רותם! מתגעגעת!
תבואי לבקר. בבלוג או פה אצלנו
נשיקות וד"ש לכולם