ט"ו בשבט הוא אולי החג האהוב עלי. חג צנוע וקטן ובמרכזו הטבע. לרגע אנחנו עוצרים וחושבים על העצים. תוהים מה לשתול והיכן. חופנים ביד שתיל עדין וזעיר, ושותלים אותו. ואז, בין אם שמנו לב או לא, אנחנו מתמקדים בדברים הבסיסיים שהוא צריך: אדמה – שיוכל לבסס את עצמו (קרקע עשירה בקומפוסט אם אתם שואלים אותי…), מים – להרוות את צמאונו ושמש – שתחמם אותו ותתן לו אנרגיה לצמוח ולשאוף תמיד מעלה.
צילומים: עופרי זוטא
בהשראת החג, הנטיעות והעצים, אני רוצה לשתף אתכם בסיפור קטן על עץ מיוחד ויקר לליבי:
עץ הלימון שלנו עבר למשכן הקבע שלו לפני כשלוש וחצי שנים, כשעברנו לגור בקיבוץ. הוא נשתל ברוב טקס בשטח אדמה שחיכה רק לו. עד אז, הוא עבר ממש כמונו, הרבה בתים.
את העץ הזה נטעתי עם אבא שלי בחצר ביתם לפני כ-14 שנים. כשעזבו ועברו לדירה חדשה, הלימון עזב איתם ועבר אלינו. העברנו אותו בזהירות רבה מהאדמה שבה היה שתול אל עציץ גדול שיוכל להכיל את שורשיו הארוכים והסבוכים. הוא נדד איתנו לכל בית ששכרנו (והיו הרבה כאלו). כל פעם מחדש היה צריך להתאקלם, ממש כמונו. המעברים לא הקלו עליו, והוא בקושי נתן פרי. כשעברנו לבית שלנו, ידענו שגם הוא ישמח – הוצאנו אותו בשמחה מעציץ החרס ושתלנו אותו בכניסה למגרש. בהתחלה הוא חשש (אולי לא מצא חן בעיניו המגרש?), אבל כיום, הוא ממש מרוגש.
השנה, זו השנה הראשונה שאנחנו נהנים מפירותיו הבשרניים שבוהקים בצהוב (אם לא לוקחים בחשבון את הלימון הקטן והירוק שנפל בטרם עת בחורף שעבר), אמנם ספרנו רק ארבעה, אבל אנו צופים לו גדולות!
זה היה סיפור קצר על המשכיות. לא על נטיעה של חדש ולא על עקירה של מה שכבר נבל והשלים מעגל חיים.
המשך, זרימה, סבלנות, צמיחה וגדילה.
מוזמנים לספר על העץ המיוחד שלכם. ויותר ממוזמנים להרשם (למעלה מצד ימין), כדי לקבל ישירות למייל שלכם, כל פוסט חדש וטרי.
*
"עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ" / קהלת פרק ג', פסוק 2
חג שמח לכולם,
ובעיקר לאילנות.
עופרי וערן, איזה פוסט מקסים! מרגש ונוגע עם תמונות נפלאות שכרגיל אצלכם, אפשר להריח את הריח של הפרחים והלימון עד לכאן. לפעמים לא צריך לומר הרבה בשביל להעביר מסר. והפוסט הזה הוא בדיוק דוגמא מצויינת איך להעביר מסר ממוקד ונוגע עם מילים מרגשות ותמונות נפלאות.
אני בטוחה שעץ הלימון עוד יגדל ויפרח ויביא לכם הרבה נחת. מה יותר מלגדול בחצר של ערן הגנן. איפה הוא ימצא הורים יותר טובים מכם….
אני יודעת שאצלכם טוב בשבט כל השנה… אבל שיהיה לכם חג הכי שמח!
פוסט עדין וצנוע, בדיוק כמו שהגדרת את ט"ו בשבט. יש אנשים שמעבירים חפץ אהוב מדירה לדירה ואילו אתם העברתם עץ וזה מראה עד כמה החיבור שלכם לעולם הצומח חזק!!!! והתמונות, כרגיל נפלאות, חג שמח
פוסט יפיפה כשקוראים אותו המשפט “כי האדם עץ השדה” מקבל נפח ומשמעות. חג ט”ו בשבט שמח
פוסט יפה, תודה!
מזה התמנות האלה?????
מקסים ונעים….
פוסט מקסים ותמונות נפלאות. בחצר הבית של ההורים שלי היה עץ אנונה שנתן המון פירות. זה היה עץ גדול ממש שעמד במרכז החצר וכל ילדותי היינו משחקים לידו ובצילו.
אבא שלי היה גאה בו במיוחד. בכל שנה הוא היה סופר כמה פרחים יצאו כדי לדעת מה גודל היבול שלנו השנה.
העץ החזיק מעמד יותר מ-30 שנה ולפני מספר שנים מת בשיבה טובה. צער גדול כי היינו ממש קשורים אליו. הפוסט הזה זרק אותי לשם.
תודה איה,
אין ספק שהחיבור שלנו לעצים, עם דגש על עצים מניבים הוא גדול. אנחנו מטפלים בהם ומטפחים אותם, והם מחזירים לנו בפרי, ובחזרה. מעגל קסמים נהדר שכזה. עצוב לשמוע על עץ שמת, אבל משמח לשמוע שגדלו על פירותיו כ"כ הרבה אנשים במשפחה!
נוגע,מקסים.הסיפור,התמונות וכל הבלוג-זוג מתוק ומוכשר אתם,כיף להכיר.
אורי
תודה אורי.
שמחים שאת פה איתנו 🙂
הפוסט הנפלא הזה מזכיר לי עקרון חשוב בבודהיזם הטיביטי: לדאוג לרווחתם של כל הברואים באשר הם וזה כולל כמובן בני אדם, בעלי חיות וכן- גם עולם הצומח. הם מתייחסים לצומח באותו אופן כמו לכל יצור אנוש.
כנשאל פעם נזיר איך אפשר לדאוג לעולם הצומח שכן אנו קוטפים אותו, אוכלים ממנו וכיו”ב. לא אשכח את תשובתו. הוא אמר- לקטוף בעדינות ולהגיד תודה בלב.
הכבוד והעדינות שיש לעץ הלימון שלכם מרגש אותי. תודה על פוסט עדין ונפלא 🙂
אצלנו אומרים תמיד תודה לכל עץ, ודווקא בקול רם.
תודה כרינה!
עופרי,
מרגש, קסום ומיוחד…כמוך…והתמונות שלך פשוט מדהימות.מווווווכשרת
אצלנו נהוג לנטוע עץ זית . היה לנו עץ זית שעבר משפיה להרצליה. וכשנולדו הבנות החלטנו לתרום לקקל שני עצים לנטיעה. פוסט מרגש
בחתונה שלנו נטענו עץ זית. במקום לשבור כוס. כסמל לבסיס ושורשים.
תודה!
עופרי, מקסים פשוט. התמונות נהדרות,אני יכולה להרגיש את המרקם של הלימון, להריח אותו.סיפור על המשכיות-מהדר