פטריות.
או שאתם אוהבים אותן, או שלא. או שאתם יודעים מה לעשות איתן (שוב רוטב שמנת פטריות?) או ש… לא. ואז אתם בכלל לא טורחים לקנות אותן.
יש כאלו שחוששים מהן (מה, הן כאלו מפחידות?) ויש את אלו שמכירים אותן על מגוון הזנים, הגדלים והצבעים.
בואו נודה באמת – זה לא ירק ולא פרי (זה יצור! אגיע לזה) וקרוב לוודאי שזה לא יהיה הפריט הנחשק שנקח איתנו לאי בודד, גם אם אנחנו חובבי פטריות ידועים.
אז למה לי פטריות עכשיו?
לפני כשנה, אולי קצת יותר, פנתה אלי אדוה מחוות השמפיניון שאכין להם מתכוני פטריות חורפיים. הבריף היה פשוט (כמו שאני אוהבת) – חורפי, ביתי, פשוט וכמובן טעים. 8 מתכונים על טהרת הפטריות.
יומיים לפני הצילומים, משלוח הפטריות הגיע אלי, ארגזים על גבי ארגזים של פטריות מגוונת: שמפניון, פורטבלה ויער, קטנות וגדולות. הלב שלי דפק בחוזקה והתרגשתי מאוד. הרגשתי כמו ילדה בחנות של פטריות (נגמרו הממתקים) ולא ידעתי את נפשי משמחה.
את כל ההתרגשות הזו ליוויתי בתמונות בפייסבוק ובאופן מפתיע קיבלתי הודעה: "מה דעתך לעשות סדנת פטריות? אני נרשמת!"
מתוך מתכוני הפטריות שפיתחתי לפני שנה. צילומים: אסף רונן.
מודה שלא בדיוק הבנתי מה היא רוצה. לא ממני ולא מהפטריות. סדנה שלמה על פטריות? מה יש לי להגיד וללמד? ומה סדנה עכשיו? נתתי לדברים להיות מה שהם, כשהקול שבהודעה יושב לי בראש ומידי פעם צץ ומזכיר לי. סדנה של פטריות. סדנת פטריות. בוקר מלא בפטריות.
שנה תמימה עברה מאותה ההודעה עד שהחלטתי לאמץ את הבקשה ולהוציא אותה לפועל. סדנת פטריות חורפית!
הטלפון הראשון היה לאדוה, לשתף אותה ולספר לה. רציתי לחבר את הסדנה גם לתוכן שילמד ויעשיר והבטחתי כבר מזמן להצפין עד לזרעית לראות איך הפטריות גדלות, נאספות ונארזות. לשמחתי, סיימתי את השיחה מרוגשת עוד יותר ומפה לשם החלטנו לשתף פעולה.
הכנסו לאוטו, חגרו חגורות! מצפינים לזרעית – לחוות השמפיניון.
לאחר נסיעה ארוכה בנוף הנהדר של צפון הארץ הגעתי לחווה ויצאתי לסייר עם אדוה בשטח העצום. לראות, להקשיב וללמוד על מהי פטריה, איך היא גדלה וכמה זמן לוקח לה לגדול בכלל. הסתקרנתי מאוד לשמוע על מי הקים את המקום הזה ואיך בכלל מחליטים לגדל דווקא פטריות.
רוזה ויצחק דוידיאן, תושבי זרעית, הם אלו שהקימו בשנת 1982 את החווה כחלק מביסוס החקלאות באזור. ההתחלה, כמו בהרבה התחלות, היתה בחצר האחורית של ביתם, בשנים שתושבי הארץ הכירו בעיקר פטריות בשימורים. מיותר לציין שכיום מדובר בחווה ענקית שפרושה על פני שטח נרחב ומונה מאות עובדים. משה, בנם הצעיר של הזוג דוידיאן מנהל את החווה, והוא שם דגש על הפיתוח הטכנולוגי והפיתוח בכלל במקום.
למעשה, מדובר בחקלאות הייטק לכל דבר ועניין – אולמות הגידול מבוקרים 24 שעות ביממה, בכניסה אליהם מוצבים לוחות בקרה המודדים בכל רגע נתון את מצב הלחות והחמצן (ובוודאי עוד דברים שאולי לא שאלתי) וממש לא רחוק מהם ממוקמת המעבדה.
יצאתי לסייר, תכף אשוב
מכיוון שבכל "אולם" גידול נמצאות פטריות בשלב אחר של התפתחותן, אנחנו עוברות מאולם לאולם וככה אני זוכה לראות תוך שעה, תהליך גידול שלוקח כמה שבועות.
פטריות גדלות על מצע של קומפוסט (שגם אותו מייצרים במקום) שמחופה באדמת כבול, אחוז הלחות גבוה והאוויר דליל,
ובואו נגיד את זה ככה – לא קל לנשום באולם הזה, אבל מסתבר שלפטריות זה תענוג!
בשלב הראשוני מתפתח משהו שנראה כמו קורי עכביש עדינים אך צפופים, שמהם יתחילו לצוץ אט אט… פטריות.
טוב נו, זה נראה קצת כמו עובש, אבל בואו נשים את הדברים על השולחן – פטריה היא מיקרואורגניזם שדומה לשמרים ולעובש
. ואם תהיתם איפה לשבץ אותה כשאתם משחקים "ארץ, עיר" – אז לא, היא לא חי ולא צומח, היא יצור. זה מה שהיא, תוסיפו עמודת יצורים.
עובש? פטריות? אולי זה בכלל מצולם בחלל??
אנחנו ממשיכות את הסיור, באולם אחד כבר ניתן לראות פטריות קטנטנות שצצות על "המיטות" הגדולות (זה ממש פלא לצפות בדבר הזה), ובאולם הבא אחריו – הן כבר ממש פטריות! אני שמה לב שעל אף הגודל הכמעט אחיד שלהן, פה ושם צצה פטרייה גדולה יותר. אני תוהה לפשר העניין ואדוה מזכירה לי ש"ככה זה הרי בטבע. תמיד יהיו פטריות (במקרה הזה), חזקות יותר ומהירות יותר". באולם הבא מלקטים ומעבירים אותן לכלי האריזה. כן, מלאכת ליקוט ידנית. לא חותכים ולא קוטפים. זו עבודה עדינה שנעשית עם כפפות, כי צריך לזכור שלפטריה בעצם אין כל כיסוי או קליפה, והמטרה היא לספק בסופו של יום לצרכן, את המוצר הכי טרי, הכי יפה והכי טוב.
כמו פטריות אחרי הגשם. כמו.
האולם הזה שמוצף פטריות, קומות על קומות מרגש אותי בטירוף. זה קצת כמו חדר הלידה של הפטריות. אני מבקשת רשות ללקט לי אחת טריה-טריה, וחוזרת בשניה לימים שהייתי מטיילת בשדה של ערן, קוטפת ירק ומנשנשת אותו להנאתי. הפטריה הזו כ"כ טעימה, בחיי שיכולתי לעמוד שם ולפצוח בארוחת בוקר של פטריות.
זה הזמן והמקום לציין – שאין אפשרות לסיורים בחווה, לא כרגע לפחות. לשמחתי זכיתי, כדי ללמוד ולהעמיק ולראות מה קורה – החל משלב הקומפוסט ועד לאריזה.
אם יש פייק ניוז, אז תמיד תזכרו שיש גם שוקינג ניוז – והשוק הכי גדול הוא שלמדתי שפטריה מכפילה את גודלה ב-24 שעות!
ואם זה לא הספיק לכם, אדוה מגלה לי, שאם אשאיר במקרר חבילת פטריות באריזתה (עטופה בניילון מיוחד שנושם) יש מצב שכעבור כמה ימים אבחין שהפטריות גדלו, ובעצם אראה שהן "דחפו" את האריזה. צריך לזכור שבמקרר אלו לא תנאי הגידול שלהם, והן לא יגדלו במהירות, אבל וואלה – הנה יש לכם עוד ניסוי לעשות בבית, וכזה שאין חשש שתתפוצצו בסוף.
אריזה
הפטריות שנאספות במחזורים (כי כאמור הן לא אחידות בגודלן, ויש בייבי שמפניון, ויש מגה שמפניון או פורטבלה) עוברות לחדר האריזה. שם הן נשקלות ואם יש צורך עוברות מיון נוסף. "הן עדינות וחשוב לגעת בהן כמה שפחות" מסבירה לי אדוה.
אנחנו מסיימות את הסיור והמפגש בשיחה מעניינת על המקום שהפטריות תפסו ותופסות במטבח שלנו. על איך שפעם הן היו בלתי מושגות, יקרות ויוקרתיות, על פטריות מיובשות שמגיעות מארצות רחוקות ועל זנים וסוגים חדשים שהם גידלו והפסיקו (כמו למשל שיטאקי ומלך היער) וכרגע לומדים את הדבר הבא.
לאחרונה הם התחילו לשווק את המיני שמפניון
– פטריות קטנטנות ונהדרות (הבן שלנו חובב הפטריות, אכל כמעט לבד סלסלת מיני כאלו. חטיף שכזה), שקל להקפיץ, להכניס לסלט כמו שהן או להוסיף לתבשיל מהיר.
אישית אני לא מבינה איך ממשיכים למכור פטריות משומרות, שיש להן טעם מתכתי שלא מזוהה עם כלום אכיל, וחשוב לי להגיד – חברים, הן לא כאלו יקרות, ואחד הפלוסים שאין להן פחת. אוכלים את כל הפטריה, כן כן, כולל ה"רגל" שלה.
אין צורך לקלף אותה, כי אין לה בכלל קליפה, היא נפלאה בצלייה, בבישול, הקפצה, שלמה או קצוצה וגם ככה טריה. בלי או עם בשר ובקיצור וכמאמר הקלישאה, אם תאהבו אותה, היא תחזיר לכם אהבה.
אני נפרדת מאדוה ומהחווה המדהימה הזו ויוצאת לדרך, כשאיתי חוברות מתכונים מרהיבות למשתתפות הסדנה וארגזי פטריות בשלל גדלים וסוגים ויאללה היידה למטבח לארגונים וסגירת קצוות לקראת היום הגדול.
פטריות, פטריות ועוד פטריות בסדנה אחת
איך מתחילים לבנות סדנה שכולה מבוססת על מרכיב אחד מרכזי? זו השאלה שעמדה בפני. ולכן הגדרתי לעצמי מה הסיפור של הפטריה. עם מה היא משתלבת, האם היא ורסטילית, האם הגודל קובע (מסתבר שגודל הפטריה פותח בפנינו אפשרויות למתכונים שונים), טרייה, צרובה, מוקפצת?
והגעתי למסקנה הכי חשובה – היא נכונה לכל משימה
, מקבלת אליה בשמחה טעמים, נהדרת "חיה" וטעימה על הגריל ובקיצור – בואו נצלול קצת לעולם המתכונים והטעמים וניתן להן לרגע יחס אישי, לכל סוג וסוג:
פטריות שמפניון – טעימות חיות וגם בכל דרך בישול אחרת (רק אידוי לא ניסיתי. לא נראה לי להיט).
פטריות פורטבלה – גם הן טעימות חיות, אבל בד"כ יעברו צלייה כלשהי. טעמן דומיננטי יותר מהשמפניון הלבנות.
פטריות יער – דורשות צלייה / צריבה / הקפצה.
פטריות בתחמיץ
זו המנה שחיכתה לבאות הסדנה (מה יש לגברים, למה הם לא באים לבשל?) על שולחן העבודה הגדול. זה מעין סלט קטן, פתיח, אפריטיף אם תרצו. פשוט וקל כ"כ להכנה.
מומלץ להשתמש במיני – שמפניון, אבל אם לא השגתם כאלו, בחרו פטריות טריות ומוצקות, וחיתכו לרבעים.
1 סלסלה פטריות מיני שמפניון
מיץ טרי מלימון
1/2 כוס (לפחות) עשבי תיבול קצוצים (אני שמתי פטרוזיליה ועירית).
מעט מלח
ההכנה:
- מעבירים את הפטריות לקערת ערבוב רחבה.
- מידה והפטריות גדולות מידי לטעמכן, חיתכו אותן לרבעים או חצאים.
- הוסיפו את מיץ הלימון, עשבי התיבול והמלח, ערבבו היטב.
- תנו לסלט "לנוח" כ- 5 דקות, ערבבו וטעמו. תקנו תיבול לפי טעמכם (עוד לימון, עוד מלח, שום אם אוהבים).
- מוכן להגשה!
לשטוף? לנגב? לקלף?
סוגייה שמטרידה רבים. הפטריות לא מלוכלות, ו"הלכלוך השחור" שמידי פעם נלווה לפטריה זה חלק מהמצע עליו היא גדלה. אני מנקה בזהירות עם מברשת, עם היד או בעזרת נייר סופג. אם יש בקצה רגל הפטריה מהשחור הזה, אני פשוט חותכת ונגמר העניין. שטיפה - מחוץ לתחום.
פטריות יער (ירדן) צרובות בגריל
אני מכניסה לתנור הלוהט תבנית של פטריות יער שתובלו בזריזות. הריח במטבח מתפשט וכך תוך דקות ספורות, אני מוציאה מנה נוספת באמת בלי טיפת מאמץ וגם זו מצטרפת לשולחן הגדול. את הרעיון למנה הזו קיבלתי מאדוה. אגב, זו מנה מצויינת ל"על האש".
ורק הערה קטנה – המתכון הזה, הוא "מתכון – רעיון" ואין פה כמויות מדוייקות. לא כי יש לי סודות להסתיר מכם, אלא כי הכמויות פה לא מדידות. אל תחששו.
פטריות יער
שמן זית
לתיבול: מלח, פלפל שחור טחון, כמון (ממש קצת)
ההכנה:
- מחממים תנור לחום גבוה 230 מעלות, או לתוכנית גריל.
- מחפים תבנית תנור בנייר אפיה ומניחים עליה את הפטריות, זו לצד זו.
- בוזקים שמן זית.
- מפזרים מעל את התבלינים.
- צולים בתנור כ 5-7 דקות (כל תנור מתנהג אחר. חשוב שתשימו עין. הפטריות מוכנות כשהן מעט צרובות בקצוות שלהן. כך או כך, הן לא ישרפו מהר, אז אין צורך לבדוק כל דקה)
- מגישים ונהנים מכל ביס.
עוד 2 גרוש – פטריות היער מאוד בשרניות. התגובות בקהל היו: "וואו, זה ממש כמו לאכול נתח בשר!" מי שסולד ממרקמים כאלו, שיעבור הלאה.
לסיכומו של מתכון – זו מנה שוס. חפשו את הפטריה הזו בסופר או בירקניה הקרובה למקום מגוריכם.
מי שמכיר אותי יודע שאני עובדת בשיטת המזווה. ובכן, מהי השיטה הזו אתם בטח תוהים…
מתכון בסיס שיכול לשמש אותנו לשלל מנות מגוונות. כזו היא מנת הדוקסל – מתכון בסיסי שיכול להעשיר כמעט כל מנה, בחיי! החל ממרקים, מילוי למאפים, לבשר, בסיס לקציצות, תוספת לרוטב ומה לא.
דוקסל פטריות (טבעוני)
הלכתי לבדוק מאיפה הגיע אלינו השם הזה: המצאת הדוקסל "משוייכת" לשף פרונסאוס פייר לוורן, שהיה השף של המרקיז של מחוז דוקסל (d'Uxelles) בצרפת, ניקולס קאלון.
במקור המנה הוכנה על בסיס חמאה, עם בצלי שאלוט (בצלצלי פנינה קטנים שטעמם עדין) ויין לבן. אבל קיבוצניקית שכמותי, מכינה ממה שיש וממה שאני אוהבת.
2 סלסלות פטריות מיקס, קצוצות דק
1 בצל בינוני (כן, אפשר גם בצל אדום) קלוף וקצוץ דק
2-3 כפות שמן זית (במידה ואתם חובבי חמאה, לכו על 25 גרם + 1 כף שמן זית)
2-3 שיני שום קצוצות (לא חובה)
טימין טרי
מלח ופלפל שחור
ההכנה:
- מחממים היטב מחבת רחבה.
- מוסיפים את שמן הזית, הבצל והשום, מערבבים ומאדים כ- 2 דקות.
- מוסיפים את הפטריות הקצוצות, מערבבים היטב ומטגנים עוד כ- 2 דקות על להבה גבוהה. מוסיפים את עלי הטימין, המלח והפלפל.
- במידה ויש לכם רצון עז להוסיף יין, זה הזמן להוסיף כ 1/2 כוס יין לבן, לערבב ולתת לו להתאדות.
- כשהפטריות זהובות, מכבים את הלהבה ומצננים.
- מוכן!
את עקרון מנת המזווה הראתי בסדנה על 2 מאפים – לחמעג'ון, בצק ועליו דוקסל הפטריות שחוזק בסומאק, זילוף של שמן זית ומעט טחינה מעל. המאפה השני, גם הוא מהמטבח הערבי – פאטייר. אל הדוקסל נוספו עלי חובזה מאודים עם שום, אפשר כמובן להחליף בתרד או מנגולד לבחירתכם.
סלט של פטריות חמימות ואפונת שלג
זה בכלל התחיל כמנת אנטיפסטי, בתיבול שאולי יפתיע חלק מכם. בראש אמרתי לעצמי שאין מצב לעוד מנה של 50 גוונים של חום, חיפשתי חיבור למשהו פריך ומתפצפץ ולאיזה "זינג" שירים את הכל.
גם פה המנה יכולה להיות מודולרית – רק הפטריות או סלט הכל כלול. אני ממליצה ללכת על החבילה השלמה.
1 אריזת אפונת שלג (אני השתמשתי באפונת שלג של "כרמלים")
1/2 בצל סגול קלוף, חתוך דק לאורכו
1/2 כוס עלי נענע
1/2 כוס עלי פטרוזיליה
1/2 כוס שקדים קלויים קצוצים גס
לפטריות החמות
2 סלסלות (500 גרם) פטריות מיני שמפניון
1 כף שמן זית
1/2 כפית אבקת קארי
1 כפית מחית ג'ינג'ר – שום בייתית (או 1 שן שום כתושה + 1/2 כפית ג'ינג'ר קלוף ומגורר)
1 כף סויה
1 כפית חומץ בלסמי
סחיטה מחצי לימון (לא חובה. תטעמו. תנסו)
מעט מלח
ההכנה:
- מנקים את אפונת השלג מהסיב המרכזי שלה ומסירים את הקצוות.
- חותכים כל תרמיל ל-3 ומעבירים לקערה רחבה.
- מוסיפים לקערה את רצועות הבצל הדקות.
- בקערה נפרדת שמים את עלי הנענע והפטרוזיליה.
מכינים את הפטריות החמות:
- מחממים היטב ווק (או מחבת רחבה). מוסיפים את הפטריות ונותנים להן להצרב כדקה. מוסיפים את שמן הזית ומקפיצים קלות.
- מוסיפים את אבקת הקארי, מחית הג'ינג'ר והשום ומקפיצים/מערבבים כך שהפטריות יתעטפו היטב בתיבול.
- מוסיפים את הסויה והבלסמי (נא לפתוח חלון), מעט מלח, מקפיצים שוב ומשאירים על להבה גבוהה עוד כדקה.
מאחדים:
- מעבירים את הפטריות הישר מהמחבת החמה, אל הקערה הרחבה עם אפונת השלג ורצועות הבצל הסגול.
- מוסיפים את עשבי התיבול והשקדים הקלויים, מערבבים, טועמים ומתקנים תיבול במידת הצורך.
- מגישים ונהנים.
אחרית דבר
או במילים אחרות – סיכום, ותודה שהגעתם עד הלום…
האמת, שאין לי מושג איך לסכם את זה. עובדה שלקח לי חודשיים לעלות את הפוסט. ואולי בעצם אחת המסקנות שממש חשוב לי לשתף אתכם היא זו: פטריות מתאימות לכל עונה ולכל מצב.
לארוחה קלה או "כבדה" יותר. נכון, הן התחברו לי באופן מופלא לחורף המטורף שהיה לנו, לגשם ולקור ולאח שבער בבית והכניס אותנו לאווירה, אבל זה ממש לא תירוץ לחכות לחורף הבא, כי פטריות יש כל השנה
והן באמת נפלאות!
הכנו עוד מנות (אגב כולן היו נטולות גלוטן וטבעוניות למהדרין), חלק מהמתכונים תוכלו למצוא באתר השופע של חוות השמפניון:
קדרת פטריות מגה פורטבלו וירקות שורש
הכנו גם קציצות נהדרות, ופטריות ממולאות ובכלל היה פה שמח וכיף גדול!
תודה גדולה - לאדוה ולכל משפחת חוות השמפיניון
, על ביקור מושלם, על הפטריות הנפלאות ועל החוברות שקיבלו כל באות הסדנה.
תודה לכל מי שהגיעה מקרוב ומרחוק – היה לי בוקר נפלא! לתהילה שעזרה לי לצלם, לערן שעזר עם הכלים וכל שאר הבלגן שעשינו.
ותודה לכל מי שקרא/ה והגיע/ה עד הלום.
נתראה בסדנה הבאה. או בפוסט הבא.
צילומים: עופרי זוטא, תהילה עוזרי יריב
וכמו תמיד, אשמח לקרוא אתכם. אתם מאוהבי, שונאי או פחדני הפטריות? יש לכם אולי סיפור מעניין על מנה עם פטריות? הכי אשמח שתשתפו!
אז אני מאלה שאוהבים פטריות !
אני ממש מקנאה באנשים שיודעים לצאת ליעד ולמצוא פטריות אכילות – חווה שכולה פטריות אכילות זה גן עדן . איזה סיור שווה היה לך, אני ממש מקווה שהם יערכו סיורים לקהל הרחב. ועכשיו צסלחי לי, אני הולכת לנסות את אחד המתכונים שלך…
איזה כיף להכיר עוד אנשים שאוהבים ואוהבות פטריות! טעם פטריות היער שאכלתי בילדותי דווקא לא זכור לי לטובה משום מה. ומודה שבניגוד אליך, לא עושה לי את זה לחפש פטריות אחרי הגשם 😉 אבל זה מצטלם נהדר, אולי בחורף הבא אנסה.
מענייו על איזה מתכון שמת עין. אחכה בסבלנות. תודה ינינה.
כמו תמיד – כתוב נהדר, צילומים יפיפיים, והריח… עובר מסך 🙂 מיד נכנס לרשימת המתכונים לניסוי.
מאוד אוהבת פטריות, וחולמת על היום שאגדל אותן לבד בבית…
וואו באמת רוצה לנסות לגדל לבד פטריות? מחכה!
תודה רבה על המילים הטובות ושיצאת איתי לטיול וירטואלי ברחבי עולם הפטריות. <3
יו איזה כיף! חידושים והמצאות בפיטריות! אני מאד אוהבת וגם בבית למזלי והבאת כאן המון מידע ומתכונים איזה כיף!
הזיכרון הראשון שיש לי מפטריות הוא מכיתה ב' בערך. נסענו לחברים די 'אקזוטיים' של הוריי, שגרו אז לייד ירושלים, על סף חורש אורנים עבות. זה היה יום חורף ויצאנו לקטוף אורניות.
לאם המשפחה היה ספר בישול של גברת אחת בשם מולי בר דוד (גם לאמא שלי היה כזה) שממנו שאבה מתכון שנקרא 'אטריות ופטריות'.
רק את שם המתכון אני זוכרת, לא את הטעם
.
טעמה של הסדנה שלך עדיין אתי. מאז, כמעט כל שבוע אני קונה צמד סלסלות, שמפיניון ופורטבלה, ועושה מהן משהו.
פטריות היער בגריל הצליחו לי פחות. בחורף אנסה שוב.
כשיצאתי ממך הייתי כל כך שבעה שהיה לי ממש קשה להישאר ערה על ההגה.
היה נעים (זה קודם כול), והיה טעים, אוי כמה טעים
.
תודה שפתחת לי את צ'קרת הפטריות, ותודה מופתעת על ההקדשה
כמה מרגש אותי לקרוא על זכרונות של אוכל, בטח כאלו שעטופים בזכרון ילדות, ירושלים ושם נפלא למנה שנקראת "אטריות ופטריות". ואם את קונה מידי פעם פטריות ומכינה מהן מעדנים, אז בכלל! הכי משמח ומרגש. תודה ששלחת אותי למשימה שכולה סדנה פטריות. היה כיף ומלמד. ותודה בכלל
פטריות הן סוג של מתת אל בעיניי. המוני תודות על מתכונים מעוררי תאבון שכאלה. ברור שכולם ינוסו ושוב-אשוב לעדכן.
נכון, את ממש צודקת! הגדרת את מה שלא הצלחתי להגדיר כשהייתי שם, נפעמת מהפטריות גדלות.
מקווה שתהני מהמתכונים. ותודה לך.
איזו סדנה זו היתה!🔥איזה טעמים🔥
ובעיקר אחת זוטא משו משו!🔥❤
מחכה לסדנה הבאה
תודה עדוש יקרה. היה כיף שהגעת ובאת עם דליה, שבאה עם מתנות! תודה ואחרי החגים, כמאמר הקלישאה…
נראה מעולה ולמדתי המון דברים חדשים , תודה על הדגשים בצהוב , שמרתי לי את המתכון של הפטריות החמות עם האפונה העדינה . פעם מזמן באוסטריה אמרו לי לא לשתוף פטריות
תודה מיכל! אכן לא שוטפים פטריות, שמחה שגם באוסטריה זה נכון 😉 ואיזה כיף שאהבת את ההדגשות. שבת שלום
אני ממש אוהבת פטריות והמתכונים שהבאת פה נפלאים. אין ספק בכלל שאכין כמה מהן בקרוב.
ואם את נוסעת לזרעית שוב אני בדרך לשם, רק אומרת.
איזה כיף לי! הכי אשמח! אגיע בדרך אליך בלי שום יעדים אחרים. ביננו, זה לא ממש בדרך 😉
איזה שפע! שפע של מידע, מתכונים ותמונות יפות. התחלתי לאכול פטריות רק לפני כמה שנים. אנחנו עדיין לא החברות הכי טובות, אולי עם המתכונים שלך זה ישתפר 😊
תווווודה רבה ליען! כן, פטריות הן ממש לא קונצנזוס ואני באמת מאמינה שלא צריך לאהוב הכל. אבל יאללה, בהצלחה! מקווה שמשהו יטעם לך.
ממש דוקטורט בפטריות יצרת לנו והכי כייף שאפילו המתכון מתאים למידותי.
סוף סוף התואר הנחשק! תודה מיכלוש. יש שם כמה וכמה מתכונים שכל אחד ואחת יכול ויכולה. סומכת עליך. ואם לא, אז פשוט תבואי לבקר. אדאג לך לאיזו מנה טעימה.
חדר הלידה של הפטריות, משפט מושלם…
טומן בחובו את כל התורה של הפטריות ולא על רגל אחד:)
תמיד תהיתי אם זה ירק, או פרי או מוטציה של משהו שהתערבב לו עם משהו באבולציה הצמחונית?
פתרת לי את החידה, חדרי לידה של יצורים, זה בדיוק זה.
כן וכן וכן… אני מתה על פטריות, מכל סוג מין טעם ריח וצורה. אני חושבת שכצמחונית זה תמיד מרגיש לי כאילו אני אוכלת משהו בשר, משהו חי, המרקם שלהן עושה לי בפה חגיגה שלמה.
הפוסט נפלא עופריקי, עשיר בתוכן, ידע בתמונות נפלאות.
עשית לי תואר שני ושלישי בפטריות וריח המתכונים שלך כבר עולה באפי.
אין לי ספק שאאמץ שם כמה בעתיד הקרוב!
נ.ב.
קוביות של תפוחי אדמה ופטריות (אמיתיות) חתוכות דק ומבושלות עם פלפל שחור ומלח כשעתיים על אש קטנה. זיכרון הפטריות הראשון שלי כילדה (וזה תמיד היה מתבשל בחול המועד של פסח…) אחד התבשילים האהובים עליי עד היום.
וואו תמרושה, איזו תגובה מחממת לב (ובטן). מצחיק ומרגש שבחרת את המשפט הזה על חדרי הלידה של הפטריות. כשהייתי שם, ככה הרגשתי ולמרבה ההפתעה (או אולי לא, נוכח ריבוי המילים בפוסט) שכחתי את התיאור הזה, אז תודה שהזכרת לי.
תפו"א ופטריות תמיד איכשהו הולכים יחד והזכרת לי פתאום מנה נשכחת. משום מה הן באמת הפכו להיות תחליף לבשר, עוד לא הבנתי לגמרי למה, אולי בגלל שהן יכולות להכל. אולי. אולי בשל צבען? בכל אופן, בא לי סלט ירקות עם פטריות טריות טריות. אצא לי השוקה. תודה מותק.
זוטא בממלכת הפטריות.
איזה יופי. כמה חידדת וחידשת לי.
אני ממש אוהבת פטריות והרחבת לי את מגוון האפשרויות.
את כותבת כל כך יפה ומצחיק. תענוג.
התמונות שלך הן שוב.
בעיקר אלו שעל פלנטת הפטריות.
🍄
תודה רבה ג'וד!
איזה כיף לי לקבל תגובה כזו מחממת לב.
הכתבה שלך מאד מעניינת והמתכונים שלך מריחים מעולה ובא לי להתנפל כבר על אחד מהם, אבל יש לי שאלה אחת בישביל האינטליגנציה,אם קורא שהפיטריות איבדו קצת מהטריות שלהן האם גם אז הן ראויות לשימוש?
הי מירי, תודה רבה.
אני לא אוהבת לזרוק חומרי גלם, ותמיד אעדיף לנצל אותם ולהכין מהם משהו, כמובן אם זה בגדר האפשר והבריאות.
אם הן קצת איבדו מהטריות ולא מעלות ריח לא נעים, אין בעיה להשתמש בהן. הייתי בוחרת מתכון שהן לא צריכות להיות ייצוגיות בו. כמו מרק או תבשיל למשל. אבל אם הן התכווצו מאוד ויש להן ריח לא טוב, אין ברירה אלא להפרד מהן.
מקווה שעזרתי!