האהבה לאוכל

 

אתמול נסענו שוב למתת, לבית של ארז.
הפעם זה היה בערב, כשהשמש התחילה לשקוע, בניגוד לבקרים כשהשמש מאירה על המקום המקסים הזה.
באנו להפרד, מהסדנאות. מארז לא ממש נפרדים.
לשבת בנחת בסלון, לשתות כוס של יין משובח (או עראק או וודקה) לספר סיפורים, וצחוקים וזכרונות. לבשל בצוותא במטבח, הפעם – עבורנו.
צוות של אנשים שעבד עם ארז במרוצת השנים.

 

 

הגעתי למתת אחרי תקופה שבה הלכתי לאיבוד בכל העסק הזה שנקרא בישול. איבדתי את החידוד, והמגע ובעיקר את התשוקה לבשל מתוך התבוננות ותעוזה.
מה שחיפה על הנסיעות הארוכות היתה הדרך עוצרת הנשימה. היא תמיד מילאה לי את הריאות בחמצן. וכמובן היעד – הבית של ארז.
בית במובן הכי הכי של בית. עם אנשים שאני מאוד אוהבת.
מקום של כבוד, ועזרה ולימוד אינסופי.

 

 

שם בבית שבקצה הרחוב, חזר לי הסומק ללחיים וגם החיוך, חזרה לי האמונה באוכל כדבר שניתן ליצור בו ולעשות ממנו יצירה, ובעיקר הרצון להמשיך ללמוד ולגדול.
חזרתי לבסיס במובן הכי טוב של המילה, חזרתי הביתה.

 

 

תודה ארז, שאיפשרת לי להיות חלק ממשהו צנוע אבל גדול ממילים.
אין בכלל דרך לתאר את האהבה שלי אליך ואל כל האנשים המופלאים שעבדתי לצידם בכמעט שנה האחרונה – דני, מירה, עידו, יובל, מיכל וסשה.

ותודה אחרונה לדני, שסבל אותי בנסיעות, ועזר לי לסגור עוד מעגל (משפחתי).
שנת שבתון מאושרת וטובה לך איש יקר, בטוחה שדרכנו יצטלבו בהמשך ♥

 

"אין אהבה כנה יותר, מאשר האהבה לאוכל" (ג'ורג' ברנרד שו)