יש רגעים בלתי צפויים. רגעים כאלו של ספונטניות, שמסתברים כדבר הכי טוב שיכול להיות.
ככה היה כשיום לפני ערב חג שני של פסח התקשר אלינו שפאץ חברינו הטוב, והציע שנצטרף לקמפינג. הוא מכיר אותי לא מהיום, וקלט שאני "עושה פרצוף" מעברו השני של הקו. אחרי שבריר שנייה, הפתעתי אותו ואת עצמי כשאמרתי: "אתה יודע מה? יש מצב". הספיקו לי דקות ספורות של מחשבה שאם אנחנו והבנים נהיה בבית כל הסופ"ש המאוד ארוך הזה, זה יגמר בבכי, עצבים מרוטים וזמן שלא עובר. והרבה מאוד מסכים, של מחשב, נייד וטלויזיה.
שפאץ, הידוע כאיש אשכולות, הפיק מיד רשימה שהופצה לכל המשפחות (ארבע במספר), וזו התמלאה במהירות. כל משפחה שיבצה עצמה בתחומי האחריות השונים, ואנחנו שאחרנו קצת לנשף, לקחנו על עצמנו אחריות נוספת בשמחה – להביא ירקות טריים מהשדה. טוב נו, לא "אנחנו" כי אם ערן.
בבוקר חמישי, אחרי שסיימנו לארגן תיק, אוכל, אוהל, שמיכות, כריות ומיכל של 150 ליטר מים, ערן יצא אל השדה וחזר משם כעבור שעה עם ארגזים עמוסי ירקות טריים וריחניים: מנגולד, תרד, שום ירוק, כוסברה, פטרוזיליה, כרוב לבן ואדום, שורשי סלרי ופטרוזיליה, בצל, קולורבי, שומר, לפת, גזרים וראשוני הזוקיני (שגילינו בערב האחרון).
צילום מהנייד: ירון
למרות שהחזאים צפו מזג אוויר מבאס וגשום, שמנו פעמנו לכיוון הגלבוע, כשאין לנו ממש מושג איפה נתמקם. אחרי נסיעה בנוף מדהים ו"חוצלארצי" קיבלנו הודעה הכוללת תמונה בוואטסאפ הקבוצתי: "מצאנו!". עלינו לכיוון מלכישוע, עוברים בכביש שבצידיו כרמים צעירים, ומהירי הראייה אפילו זכו לראות זוג איילים שטייל בסביבה.
כל תוכנית היא בסיס לשינויים
המחנה הוקם במיומנות השמורה לאלו שמקמפנגים כמה פעמים בשנה (צריך לדעת לבחור חברים!), כולל אוהלים מתוקתקים שנראים כמו צימר בוטיק (נודה שוב באמת – האוהל שלנו היה מסוג חדר באכסניה נידחת, אך עם זאת היה נקי ומסודר). הקמנו שולחן באזור "המטבח", שם הנחנו חומרי גלם ושאר ירקות, כלי עבודה, פוייקה כבד, מנגל ומיכל מים.
קונספט הקמפינג הוא פשוט: לא עושים הרבה, אבל אוכלים רוב הזמן. ואנחנו העדפנו לאכול טוב (הכל בסדר, היו גם חטיפים מלוחים, עוגה לקפה, קפה לעוגה, עוגיות לתה ותה למשהו מתוק אחר, שבכלל לא היה ברשימה, אבל למי אכפת). התפריט הוכן מראש, ולמרות זאת היינו פתוחים לאילתורים, שנבעו בין השאר מהעובדות הבאות:
1. בשטח נכחו 2 שפים / בעלי קייטרינג
2. התבלינים של שפאץ נשכחו בבית
3. היה קר. קר מאוד.
4. היו לנו הרבה מאוד ירקות. ואנחנו לא כאלו שחוזרים הביתה עם ירקות בארגז…
בערב הראשון ירון לקח פיקוד על הירוקים שמצא בארגז, והיו הרבה כאלו. אחרי חימום מסיבי של הפוייקה, הוא התחיל את התבשיל עם מעט שמן זית ושום טרי קצוץ. במהירות שיא ניקה וקצץ תרד ומנגולד, שאותם השאיר על גבעוליהם. ביד מיומנת השליך אותם לפוייקה הלוהט, תוך ערבוב נמרץ בכף עץ מקומית, כלומר מקל עבה שמצא בקרבת מקום. אין לי מושג במה הוא תיבל את החגיגה הזו, אבל זה היה טעים. (אה כן, שפריץ של לימון טרי שניה לפני ההגשה, טוב שיש תמונה).
עם אור אחרון, אחרי הסעודה הנפלאה, נטשתי את החבורה כדי לחזור הביתה. בואו לא נכנס לזה, רק נגיד שאין מה לעשות, מישהו חייב לשמור על הבית ואני מיד לקחתי אחריות…
למחרת, בסביבות השעה 11:00 חזרתי למחנה וגיליתי שכולם נושמים ושמחים. מידי פעם מצטנפים במעיל מזרזיפי הגשם שניתזו לפרקים. מעל המדורה הפוייקה כבר להט, והפעם יובל הכין מרק ירקות בבישול איטי (פחות או יותר, תלוי את מי שואלים). מה אגיד לכם? החיים הטובים!
אז אתם מבינים, חיינו במשך יומיים סבו סביב אוכל, מנוחה, פטפטת ודיונים מעמיקים כמו מה מכינים לארוחה הבאה, מי מכין מה ומתי אוכלים. ואם תתקרבו אלי בשקט-בשקט, אשמח לספר לכם שהחיים ללא מסכים הם אחלה חיים, ועל כך יעידו גם כל הילדים שעברו גמילה בעל כורחם. יש הרבה מה לעשות בטבע, וזה כולל בניית מחסה מהגשם, מלכודת לדובים, כיסוח עשבייה בעזרת מקלות וחיפוש אחר מקום שניתן להתחבא בו ולהתפנות…
אוכל, קדימה (עוד) אוכל
האמת היא שהיה לי מאוד נוח להמשיך ולשבת, או להמשיך ולסייר ביער מפעם לפעם ולא לבחור, לקלף, לחתוך ולהכין אוכל. אבל נעשתי רעבה, ועם הרעב באה גם האנרגיה להכין משהו לאכול. ניצלתי רגע מיוחד ששפאץ הלך לטייל (הוא הצ'יפ בכל מה שקשור לאוכל, ובכלל) ולקחתי פיקוד. הטופו תובל במה שיש (מיץ מתפוז וזעתר) ולא במרינדה ארוכה כמו שצריך (מרינדה ארוכה זה אומר מרינדה שמשרים בה את הטופו, לזמן ארוך) ועלה על הגריל. הזוקינים שפתאום נמצאו בתחתית הארגז, נשטפו, נחתכו לאורכם, תובלו בשמן זית ומלח וגם הם הונחו על הגריל לקבלת צריבה יפה.
במקביל, בעמדת המטבח הכנתי סלט קראנץ', כלומר סלט מירקות פריכים: שומר, קולורבי וגזר, שנחתכו למקלות. אלו תובלו בשמן זית, מיץ מלימון טרי ומלח, כוסברה טרייה קצוצה (אתם שם שעושים פרצוף, לא חייבים כוסברה. אפשר להחליף בבצל ירוק/עירית/פטרוזיליה/נענע או כלום) ופינוק אחרון של חופן אגוזי מלך.
עוד תוקתקו ולא צולמו: פירה ותבשיל עדשים עם ירקות פיקנטי ולקינוח פונדו שוקולד ופירות.
גם בלילה השני הצבעתי נגד הלינה המשותפת ועזבנו את המחנה לטובת הבית והפעם אליה הצטרף אלי. בטח ובטח כשאנחנו מבינים שרוב הארץ גשומה כאילו חודש ינואר חוזר על עצמו (אין לנו תלונות, מזג האוויר באמת האיר לנו פנים).
למחרת בבוקר, חזרנו לחלץ את ערן והלל שהיו אמיצים וישנו באוהל הצנוע כשמעליו מחצלת שהגנה עליהם מגשמי הברכה שירדו כל הלילה.
סוף דבר
אני, שלא מרבה להתרגש מנופים ומדרכים (אולי בשל העבודה שאני מעדיפה להשאר לרוב בבית), שמחתי על ההזדמנות לסוע בדרך היפה הזו, בנוף עוצר נשימה, יותר מפעם אחת.
אין כמו אוויר צלול, שקט, ניתוק מהיומיום וחבורת אנשים מקסימים כדי למלא מצברים, לחמם את הלב ולהתחיל שבוע חדש בכוחות מחודשים.
בקיצור – חו"ל, זה פה ממש ממול…
להתראות בפעם הבאה 
יצאתם גם אתם לטיול בטבע? נשמח שתכתבו לנו פה בתגובות על החוויות שלכם. ומי יודע, אולי יש לכם גם איזה מתכון על הדרך.
עופריקי, בתור מי שהזדהתה איתך אונליין עם ענייני השינה באוהל, אני חייבת לציין שהקמפינג שלכם ובעיקר מה שאכלו בו נשמע מאד מפתה. יש פה רעיון לשני סטרט אפים: 1. לצאת לקמפינג ולישון בבית 2. להחליף את הבשרים למינהם בירקות על האש! זה הרבה יותר בריא ומצטלם טוב יותר.
אחלה פוסט לתקופה שבין חג החירות ליום העצבנות…..:-)
מיכלי יש פה עוד סטרט אפ היסטרי: להזמין אותי ואת ערן לעבוד. ולהנות. הוא יביא ירקות ואני אבשל. מה את אומרת?
ואגב, בשושו אספר לך שהייתי הצמחונית היחידה שם. אל דאגה, הם לא נשארו רעבים, היה גם בשר.
עופרי
בא לי גם!!!!!
זה מה שיש לי להגיד לך…..
איזה כיף שיש חבר כזה… שלחי לי תטלפון שלו… אני חולה על קמפינג ובמיוחד על השניה שפוקחים את העיניים בטבע… אין על זה.
תמונות משגעות כרגיל.
את צריכה חבר? חברה כמוני זה לא מספיק טוב? 🙂
עופרי
עפרי, איזה פוסט מקסים. אני לא חובבת קמפינג אבל עשית לי חשק. והרעיון של לחזור ולישון בבית הוא ממש הברקה
ללא ספק. תודה איה (ואל תשכחי שגם זו חופשה חסכונית מאין כמותה).
עופרי
פוסט מקסים לתחילת האביב , אהבתי לקרוא והתמונות נהדרות
תודה!
זה ללא ספק היה האביב במלוא עוצמתו. רגע שמש רגע גשם 😉
עופרי
יופי של פוסט חייבת להודות אמנם אנחנו די קרניברים אבל מאז ההכרות עם התוצרת של ערן הגנן, גדלה הערכה לירקות ולארוחות המבוססות עליהם בביתנו הקט.
הטבע מרפא ועושה פלאים. אצלי זאת אחת מתרופות הפלא.
ולגבי הקמפיינג ,לזה את קוראת יצאתי לקמפיניג וחזרת לישון בבית? יקרתי זה לא קמפינג!
אבל מה שחשוב שנהניתם ואכלתם טוב.
לאוש, תאמיני לי שזה קמפינג. האפשרות השניה היתה להשאר בבית ולא להגיע בכלל.
אז נהנתי מכל העולמות. זה הכי חשוב.
ותודה גם בשם ערן.
עופרי
כל התואר הוא מדוייק להפליא, בתור מי שנכחה במקום ונהנתה מהחוויה עצמה חייבת להדגיש שהחטיף הכי מבוקש היה הגזר של ערן!
הגזר המתוק והטרי נחטף ונאכל על ידי כל משתתפי המחנה, מגדול עד הכי קטנטן.
והירקות לא רק מצטלמים נהדר הם טעימים להפליא, ועוררו את כולנו להירהורים על לגרור את ערן פעם בשבוע עד לפרדס חנה כדי לספק לנו עוד מהסחורה!
אשמח מאוד להביא ארגזי ירקות עד אליכם. יאללה תארגנו קבוצה ואגיע!
ערן
תודה ליזה יקרה
עופרי
זוטא יקירתי שבת הביתה! ברוכה הבא! איזה פוסט מקסים, קליל, כיפי… מרגישים שהוא נכתב כמו שהוא בא לך, בשטף וברוגע ועם חיוך אחרי תקופה שהתגעגענו לחיוכים שלך.
ועם האווירה הכנראה מאוד מדוייקת של מה שהיה וקרה ונאכל שם…ממש מרגישים את האווירה שחוויתם שם פועמת מתחת למילים שכתבת. פשוט נהדר!
תודה אהובת ליבי!
עופרי
עשית לי חשק. קחו איתי אתכם!!!
תזכרי. זה כתוב ומפורסם לעיני כל…
זוטקי וואו!!! נשמע חלום הקמפינג הזה! ומזג האויר היה משובח, גשם רק מוסיף לתענוג! (במידה כמובן…)
עם זאת… צודקת שחזרת הביתה לישון
עופרי, אני חולת שינה בשטח, חולת קמפינגים,טבע, אש ובכלל הכל מה שקשור לאדמה.
לצערי למזדמן לנו לעשת זאת אלא פעם ב…נשמע כיף לא נורמלי, התמונות יפיפיות שגרמו לי כמעט להריח את האוכל, את האש,להרגיש את הפויקה הרותח.
נהניתי מאוד לקרוא אותך.
נהנית מהחברותא המהממת שלכם, מהצילומים המשגעים ומתיאור האוכל הרבגוני והמפתה (לא יאומן, בכל זאת מדורה!). אתם נורא אמיצים בעיני. כיף לילדים שאפשרתם להם הזדמנות נהדרת כזו, חוויות כאלה לא שוכחים.
זוטא הצחקת אותי בטרוף.
מוצאת את עצמי עם חיוך מרוח על הפנים מגחכת מול המסך.
פשוט אוהבת את הכתיבה שלך. זה מרגיש כאילו אנחנו מדברות בטלפון או מינימום חולקות נסיעה עם קוקה.
שמחה שהתאווררת וספגת עוד קצת טבע ..אין על שינה בשטח..פעם הבאה קחי אותי איתך:)
חיבוקים
איזה יופי של פוסט הכי
slow food !!
את יצאת לקמפינג?? יום אחד את עוד תשני שם.. ככה זה מתחיל
עופרי הצילומים שלך משהו משהו והכתיבה כיפיית, רק צריכה שתבשלי לי משהו ותהיי ממש מושלמת!
נהדר! תמונות מעולות וממש מריח באף
שלום חברים.
מסתכל על התמונות וקורא את הסיפור ונזכר איזה כיף היה. כמה מעט צריך הבן אדם כדי להיות מאושר,
מדורה , קצת אוכל, יין , חברים טובים מסביבו (איזה נתח שייטל לא מזיק אבל לא חייבים) , ופוייקה.
גאוני הפוייקה הזה, מין עיגול מברזל שמוציא מתוכו כמו התיק של מרי פופינס הפתעות טעימות.
ערן , אפשר להכתיר אותך כשומר האש. נראה לי שאתם מסתדרים טוב אתה והיא.
הצתרפתם לחבורה שלנו והיה כיף איתכם.
מקווה שרגעים כאלה ניצרבים בתודעה של הילדים ושלנו כזיכרונות טובים (כולל הגשם באוהלים) , שניזכה לעוד הרבה כאלה.
להת' בפוייקה הבא.
יובל
לפני מספר שנים, השארתי סכום לא מבוטל ב"למטייל" וקניתי שני אוהלים, פויקה, חצובה לפויקה, מזרנים וצידנית. בעודי חותמת על ספח כרטיס האשראי האימתני, דמייניתי אותי ביער כזה עם חברים ועם פויקה וזה עזר לי קצת להתעלם מהסכום שניבט אלי מהקופה. מאז כל הציוד שרכשתי עטוף היטב בבויעדם ואני נמנעת מלהתבונן בו כי כל פעם נחמץ ליבי. את מבינה עכשיו, מה קרה לי כשקראתי את הפוסט המופלא שלך. תראת את הקמפינג המושלם מבחינתי וכל מה שנותר לי לומר לך, פליז תזמיני אותי בפעם הבאה.
התמונות מגרות ונפלאות כמו תמיד, המילים שלך הצחיקו אותי ורקמו מחדש פנטזיה ישנה שלי.
מאחלת לך, לירקות ולמשפחה עוד מלא קמפינגים כאלה.
חיבוק 🙂