מה קרה בעמקים

 

בבוקרו של יום ראשון, בזמן שרובכם עוד הצטנפתם מתחת לפוך וניסיתם לגנוב דקות של חסד, התלבשתי היטב בשכבות על גבי שכבות, ויצאתי אל השדה. היה קר, קר מאוד.

יום לפני כן עדכנו בחדשות על גל הקור הצפוי, ואז שמעתי את מה שהפך להיות שם קוד עבורי (ועבור תושבי העמק) "קרה בעמקים". מי שלא מגדל ירקות (או פירות) פשוט דואג לחמם היטב את הבית ומשאיר את הדוד דולק כל הלילה או לחילופין משאיר ברז שיטפטף באיטיות, כדי למנוע פיצוץ בדוד.

 

 

ואני, כמו אבא טוב שדואג לילדיו, הלכתי לשדה לכסות את הערוגות.

בחורף שעבר (שהיה החורף הראשון שלי כחקלאי) התוודעתי לעוצמתה של הקרה. השנה כבר ידעתי על אילו צמחים עליי להגן, ודאגתי לכסות את הערוגות הרגישות (חסה, פטרוזיליה, כוסברה, מנגולד ותרד), לא בשמיכה אם כי ברשתות ובבדים מיוחדים. הלכתי לישון בשקט יחסי, כשאין לי מושג לאיזה בוקר אתעורר.

 

 

חזרה ליום ראשון

הגעתי לשדה עם חשש, וגיליתי שדה מכוסה בשכבת קרח. נראה היה שהוא לא שהה זמן רב על הצמחים ולכן הנזק לא רב. מיד פתחנו השקיה והתחלנו לשטוף את הקרח מהצמחים. ערוגת התרד שהכיסוי שלה חלף עם הרוח ניזוקה (והפכה לתרד סנפרוסט) אך לכל שאר הערוגות שלום.
אירוע הקרה הזה כמו בא לוודא שאף גידול שאינו ירק חורף לא ימשיך לגדול, וכך נפרדנו באותו היום מערוגות הפלפלים והחצילים (להתראות באביב).

 

 

תראו את הקסם הזה של הטבע. איך פתיתי הקרח מסודרים להם כאילו מעשה ידי אמן. ובכלל, החכמה של הטבע היא כזו שאני כל פעם נפעם ממנה. הכרוב והכרובית לדוגמא מתכסים בעלים רבים, כדי להגן על עצמם. הוא שאמרתי, חכמת הטבע.

 

 

עלעל של פטרוזיליה

 

ועוד מהקסם הקפוא הזה

 

אפשר לסכם בכך שהנזק בשדה מזערי. אך עם זאת, ישנם צמחים שנשארו עם "צלקת של קור" – מה שמתבטא בעיקר בעלים למינהם שנראים כאילו יש להם כוויה.

 

צילומים: ערן פלקנבורג

 

מוזמנים להרשם לבלוג, למעלה מימין, כדי לקבל כל פוסט חדש ישירות אל תיבת המייל שלכם.

שיהיה לכולנו חורף חמים ונעים, שמרו על עצמכם.

חג חנוכה שמח.