פרצוף חמוץ,
לימון כבוש,
לימון חמוץ
פרצוף…
אחרי שילדתי את הבלוג הזה והפכתי (שוב) לאמא גאה, חשבתי שהנה, עליתי על הגל ועכשיו זה פשוט יצא ממני. המילים יעברו דרך האצבעות אל המקלדת, אל העולם הקסום של מאחורי הקלעים של הפוסטים, אל דפי הסקיצות של המחשבות שלי וישוגר אליכם, בלחיצה פשוטה על לחצן ה"פרסום".
אז זהו. זה פשוט לא עבד.
פתחתי את הבלוג, אפילו צילמתי תמונות, והמילים לא זרמו, לא יצאו ופשוט לא התחברו. לא אותיות לכדי מילה ולא מילים למשפט. הרגשתי שאני חווה מיני משבר, שהוגדר כמשבר זהות.
על זהות והשראה
למי שלא מכיר את הסיפור שלי עם עולם הבלוגים, אספר בקצרה שהבלוג הזה היה בגלגול הקודם הבלוג של ערן. של ערן ושלי. הבלוג של "ערן הגנן". ההשראה לפוסטים שלנו הגיעו מהשדה, מהעונה, ממה שגדל ונקטף. מירקות שהגיעו לפתח המטבח והפכו להיות מנות פשוטות וטעימות. אוכל וסיפורים שהתלכלכו קצת מאדמה ומעבודת כפיים.
ערן סגר את העסק והלך לגדל ירקות הרחק מהבית, ואני נשארתי עם ירקות שמגיעים בארגז, עם בייבי-בלוג, צילומים והמון רצון וכוונה. ואז זה היכה בי. אני צריכה למצוא את עצמי מחדש. להבין מה הוא אומר הקשר הזה ביני והבלוג, ומה יש לי בכלל להגיד לעולם.
אז הלכתי לחפש את הזהות שלי.
ובחוג הכתיבה שבו אני לומדת אחת לחודש, זה מה שיצא:
זהות
מהי זהות בכלל? זהות של מי ושל מה?
האם לחפש אותה
ואם כן, אז איפה?
הזהות,
קצת כמו כלבלב שצמוד לרגל
או לבית,
הלכה לטייל ויצאה לאיבוד.
זהות! קראתי לה
ז ה ו ת
איפה את? לאן נעלמת?
קודם היית כאן. נוכחת, יודעת.
ידעתי לאן וידעתי איפה.
וגם מי אני ואיך בכלל אני בתוך הפאזל הזה.
היא הלכה לאיבוד.
לא מוצאת אותה.
הלו, שומעת? מי את? את יכולה לגלות לי?
ואולי את יודעת איך עכשיו,
כן עכשיו
אני מוצאת (או בוראת) לי
זהות חדשה.
*
זהות במטבח
מסתבר שלא רק מילים בוראות לי זהות, אני יוצרת לי זהות במטבח. כמי שגדלה בקיבוץ, בבית עם שורשים איתנים בעדת אשכנז בואכה פולין סיטי, לא גדלתי על שום דבר מרגש, בטח לא על לימונים כבושים. אני כמעט בטוחה שהאשכנזים החדשים המציאו את הסלוגן "לעשות מהלימונים לימונדה", והנה שוב נשארנו עם סוכר בפה במקום עם טעמים שפותחים את הראש ועושים שמח בפה או בצלחת.
אז הלכתי לרעות בשדות זרים והתאהבתי. התאהבתי בלימונים כבושים.
ולימונים כבושים הם עוד חומר גלם (ולא ממש מנה בפני עצמה), שנמנעתי מלהכין.
תמיד יש לי את המעצורים האלו (אתם רואים, אתם לא היחידים). רוצה אבל לא מכינה. אוספת מתכונים ודרכי פעולה, אבל… לא מכינה. רעבה וצועקת "לימון כבוש עכשיו", ולא מכינה. ומנגד גם לא קונה, כי יש דברים שבאמת אין כמו להכין אותם בבית, או לקבל צנצנת מאיזה חבר שהכין.
החברים שלי אשכנזים. הם לא מכינים. הם מחכים שאני אכין ואתן להם לטעום.
השראה מעץ לימון קטן
אחרי שעשיתי שלום עם הזהות שלי שהלכה לאיבוד, ונתתי לה ללכת ולחזור ולבדוק דרכי מילוט, חזרתי לקבל השראה מכל מה שגדל וצומח סביבי. וכך, בבוקר אחד, במרחק כמה פסיעות מהבית, הבחנתי בו, בעץ הלימונווט (לימון ננסי) הצעיר והקסום. אף אחד לא ממש התייחס אליו, ולא התכוון לקטוף מפירותיו המצהיבים שהולכים ומבשילים, וכשהם מבשילים, הם פשוט נושרים אל האדמה. אספתי לי כמה לימונים שנשרו, וקטפתי עוד כמה שפשוט קרצו לי.
זה בכלל לא הפריע לי שהיו רק עשרה לימונים. העיקר להכין. ולא לפחד. והכי כיף – בסוף, פשוט להנות.
לימונים ננסיים כבושים
אפשר להכין לימונים כבושים מלימונים רגילים (ואז פורסים אותם) או מלימונווטים, כמו שאני אוהבת. ולא, אני לא מוסיפה פפריקה, ולא עלי דפנה (לא מחובבי הז'אנר) ולא פלפל שחור. ככה, פשוט.
מצרכים:
לימונים ננסיים
מלח גס
צנצנת זכוכית עם מכסה
שמן זית
ההכנה
- מעקרים צנצנת (אפשר להסתפק בלשפוך מים רותחים עד לשפת הצנצנת הנקייה, מרוקנים את המים בזהירות, הופכים ונותנים לה להתייבש כמה דקות).
- שוטפים היטב את הלימונים ומייבשים.
- בעזרת סכין חדה חורצים איקס לאורכו של הלימון (לכ- 2/3 מאורכו).
- מכניסים מלח גס לפתח שנוצר בלימון (אני נעזרתי בקצה הידית של כפית). כמה מלח? כמה שנכנס… אני מעריכה שקצת פחות מ1/4 כפית. מטפלים כך בכל הלימונים.
- מניחים את הלימונים בצפיפות בצנצנת וסוגרים היטב.
- כעבור כיומיים-שלושה יצטברו נוזלים בתחתית הצנצנת. זה יופי לנו! אני הופכת את הצנצנת על ראש לכמה דקות (כי יותר זמן, ולא משנה כמה הצנצנת אטומה, תמיד בורחים משם נוזלים).
- מזלפים שמן זית עד לכיסוי הלימונים. לימונים שלא יכוסו בשמן, יכוסו בעובש, וחבל. ממש חבל.
- מניחים את הצנצנת על השיש/מדף, עדיף במקום שאין בו שמש ישירה ומחכים. בין שבועיים לשלושה.
- זהו, הלימונים מוכנים.
אהההה… מה עושים איתם אתם בטח שואלים.
אפשר להכין מהם ממרח (ולשמור במקרר), לקצוץ ולהכניס לקציצות, להכין רטבים ירוקים, לתבל כרובית (ובכלל שלל ירקות), לשים בכריך (מי אמר סנדוויץ' טוניסאי?), להוסיף לרוטב לפסטה, להכין חמאת לימון כבוש ועוד כיד הדמיון הטובה עליכם.
אני אוהבת לאכול אותם ככה.
תודה שבאתם לבקר בבלוג שלי, מוזמנים לטייל בו. ומאוד מוזמנים להשאיר פה למטה תגובה. אתם מחובבי הלימון הכבוש? באיזו מנה אתם אוהבים לשלב אותו? יש עוד משהו שרציתם לשאול על לימונים כבושים? תשאלו…
צילום: עופרי זוטא
נהדרת!!!
עוד בפולין הייתי חמוצה!!!
יופי של בלוג!
מעוצב היטב,
נעים לקריאה,
יה מעוררת תיאבון שכמוך💙
ידעתי שאמצא מקום בליבה החמוץ של הפולנייה שבך 😉 תודה רבה אוריין.
באמת את אוכלת אותם ככה?
זוטא, איזו הנאה זו לקרוא את כל גילגולי וחפושי הזהות שלך,
החמוץ שלך עושה לי לחייך ❤
בואי נגיד שלא זה החטיף שלי, אבל לפעמים כשאני קוצצת אותם לאיו מנה, אני אכן מנשנשת קוביות קצוצות של לימון כבוש. ההנאה שלי שאת פה. תודה מותק
זוטא איזה כיף איתך.
את כותבת נפלא ומצלמת כמו צלמת.
עשית לי חיוך בלב ❤️
תודה לירון, צלמת מוכשרת שכמוך! הסמקתי כמו עגבניה לפירגון הענק שלך. תודה ועשית לי שמח בלב.
פשוט מופלאה. וואי איך עשית לי חשק ללימון כבוש
תודה רבה! בואי, יש לי לימונים כבושים. נכין איזה סנדוויץ
יא אלופת עולם. הזהות שלך לי ידועה. שמחה שגם מתוודעת לה מחדש. והלימונים. כאילו נכנסת לי לראש וידעת איזה מתכון אני צריכה. יש לי עץ שכזה.
די איזה כיף לך! עץ של לימונווטים? רוצה רוצה! או צנצנת של לימונים כבושים. צאי לדרך. ותודה.
פוסט שכבש אותי עד הטיפה האחרונה, אוהבת חמוץ, ועוד יותר כזה שכובש אותי, הצילומים מדהימים והכתיבה שוזרת בפנים טעמים וריחות.
אוהבת לימון כבוש בחזה עוף, ולמרוח על הלחם.
אהבתי את משחק המילים ואת העובדה שכבשתי אותך 🙂 תודה יא נתלולה. איזה כיף שיש פה נשים שאוהבת לימון כבוש!
כמו שאי אפשר לעמוד בפני האוכל שלך כך גם אי אפשר לעמוד בפני הפוסטים שלך. יש בהם את כל המרכיבים הכי איכותיים בדיוק במידה הנכונה ועם הטוויסט הזה בסוף שמעלה חיוך גדול. נראה לי שאני הולכת לחלום בלילה על לימונים כבושים.
גלית, גלית, גלית! וואו. תודה מכל הלב. אז חלמת על לימונים כבושים? (זה אחרי חלום בגד הים…) אשתדל להכין משהו איתם לפגישה הבאה שלנו
איזה פוסט נהדר. מבינה לליבך מאוד בעניין משבר הזהות הבלוגאי. גם אני חווה אותו. את כותבת נפלא כל כך ❤️
ידעתי שתביני אותי. טוב שאנחנו על הדרך. עולים עליה, יורדים ממנה. ממשיכות לחפש לא? תודה על המילים החמות רחלי.
פוסט מעולה, מלא בזהות שלך. לפעמים זה באמת רק מחסום קטן וזה עובר. המילים יוצאות החוצה. אצלי זה ככה, יוצאות. לי למשל מספיקות התמונות. מסתכלת עליהן והמילים באות.
לפני חודש קיבלנו שקית מלאה בלימונים הללו. שמתי אותה במדף התחתון. אנחנו משתמשים בהם כמו בלימון רגיל. כשאני חושבת עליהם ככבושים, דווקא עולה בי הרצון למתוק, או ללימונדה, ונדמה לי שזה מה שאעשה מהם בסוף. לא ניסיתי אף פעם לימונים כבושים, אולי שווה לנסות.
ציפי יא ציפי! לפעמים הן זורמות המילים ולפעמים ממש לא. אז הנחתי להן. הכי כיף זה לקבל פרי מהעץ של מישהו, לא משנה מה עושים איתם. אבל ממליצה ממש ממש לקחת איזה עשרה לימונים ולנסות. זו לא כזו התעסקות, וחבל שיתקלקלו במקרר 😉 ספרי לי אם הכנת.
מעניין לעקוב אחר ההתפתחות של הבלוג והזהות.
עכשיו, אחרי שקראתי את הפוסט, אסתכל בצורה אחרת על עץ הלימון הננסי שבחצר שלי. הולכת לכבוש לימונים ננסיים 🍋
מותק! איזה כיף שנפגשנו כך במקרה בחנות התבלינים! שמחה שנתתי לך נקודת מבט חדשה על עץ הלימונים. ואם את רוצה, אכין איתך יחד. ממכר. ותודה רבה.
אני משוגעת על לימונים כבושים! הכי אוהבת על טוסט על אבוקדו
נכון צודקת! עם אבוקדו זה ממש שידוך מושלם. הולכת להכין לי איזה טוסט פריך.
לימונינים כבושים לנצח יזכירו לי את "נשים קטנות". פוסט חמוץ מתוק. הזהות שלך כל כך ברורה ובולטת למתבונן מהצד. שמחה שמצאת אותה מחדש ואוהבת אותך ואת הכתיבה שלך.
טלוש! את מותק בעצמך. מסתבר שלא קראתי את נשים קטנות, אז אאמין לך 🙂 תודה על החותמת הזו. כי באמת לא מצאתי את הזהות, מקווה שעכשיו אהיה יותר ברורה לעצמי. ואם לא, אז אתקשר ותזכירי לי. תודה רבה
אח איזה פוסט נפלא:)
כבשת אותי עם הלימון הכבוש!
אף פעם לא הכנתי, אני מאלה שהאמא המרוקאית שלה מכינה לה צנצנות, אבל עכשיו אחרי הפוסט הזה עשית לי חשק, הולכת להכין.
הו! אני אוהבת אמהות מרוקאית. או טוניסאיות! אפשר להזמין צנצנת? ויאללה, תכיני ותתני לאמא שלך. מעניין מה היא תגיד 😉 תודה לימור.
"העיקר להכין. ולא לפחד. והכי כיף – בסוף, פשוט להנות."
תודה על פוסט מרגש ויפה, ותודה שהזכרת שלפעמים דווקא הפשוט ממש לא קל ומובן מאליו.
יש לך בלוג מהמם!
וואי לילך, תמצתת את מה שקלטתי על עצמי ממש לא מזמן. אצל כולנו הפשוט הפך למסובך. לפעמים פשוט צריך לשים מוסיקה ולהכנס למטבח. זה כיף. אני מזכירה את זה גם לעצמי. תודה לך!
איזה קסם זוטא. אני התאהבתי בלימונים כבושים )כמו שהתאהבתי בך…(
מקסימה את! תודה רבה. יום אחד נפגש לקפה ולימון כבוש
איזה כיף! אוהבת אותם בכל מתכון וככה ישר מהצנצנת אבל אף פעם לא חשבתי להכין מלימון ננסי! אז תודה על זה…מתחילה לחפש עץ
קרנושה! אני אוהבת אותך! כשתמצאי עץ, עדכני אותי. תודה
מוכשרת ויפה את.
לימונים כבושים ? הפנטזיה שתהיינה לי צנצנות כאלו שקופות וגדולות על השיש ..כ"כ יפה.
תגידי אפשר לעשות מלימונים רגילים ? ממש בא לי לנסות
תודה
אופירי! איזה כיף לי שאת פה! אפשר לטפל בפנטזיה הזו, בכיף 😉 ובוודאי שאפשר מלימונים רגילים, עכשיו זה ממש הזמן. צריך לפרוס את הלימונים, ולתבול אותם במלח גס (שמים בקערה מלח גס, בדומה לשניצלים נגיד). ואז דוחסים לצנצנת מעוקרת. לאחר יממה, מוסיפים מיץ מלימון אחד ומכסים בשמן זית. וסוגרים. ומחכים קצת. מעדן! כאמור אפשר להוסיף פפריקה, צ'ילי, עלי דפנה…
בוביק
איזה כייף לפתוח את הבלוג שלך.
מרגיש כאילו אנחנו בדייט.
סוג של…
ואני כבר ממש התגעגעתי.
מותר לחזור שוב ושוב ולומר שהוא כל כך את. כל כך עופריקי ויפייפיה.
מותר לי.
לגבי לימונים אני פחות בקטע..
יניבי לעומת זאת ממש אוהב. בכל דבר. בכל צורה וגודל.
אולי אפתיע אותו באיזה לימון כבוש ליום האהבה. סתם.
וממי את צלמת על. קולאגים להתעלף.
בריאה עלייך
סיווש, בריאה עליך! כבר שמעתי על כאלו שלא חברות של לימונים, והוכחתי להן שלפעמים שווה לנסות 🙂 תודה ענקית על כל הפרגון והתמיכה. אוהבתותך יא מתולתלת.
אני דווקא מגיעה מהעדה הנכונה אבל,
שנים לא אהבתי לימון כבוש.
האמת, לא אהבתי לימון בכלל.
איכשהו – עם השנים והקמטים, התחלתי לחבב אותו ממש.
אני חושבת שהניצוץ התחיל בסנביש של "לחם ארז".
כיף של פוסט, מעורר השראה – יש סיכוי שהשבוע גם פה יהיו לימונים.
שבת שלום, חיבוק וד"ש.
ד.א שאלתי פעם על אוכל ורגשות וענית תשובה ממש יפה. אז באותו הקשר – סבתא שלי תמיד "דחפה" לכל סלט ירקות לימון כבוש. פעם זה ביאס אותי, היום זה טעם של ילדות.
רינתוש <3
על איזה קמטים את בדיוק מדברת? מעניין שיש אנשים שלא אוהבים לימונים, שמחה על התיקון. ובאשר לאוכל וזכרונות ורגשות... מקסים שנשארת עם זכרון של "פעם". מסבתא. תודה ובהצלחה עם הלימונים!
כל כך נעים בבלוג שלך
אוהבת את המילים והתמונות
תמשיכי לפנק אותנו
תודה גלית! מוזמנת לבוא לבקר או להשאר כמה שתרצי.
הפוסט מקסים: את מצליחה במלים כמו בתמונות: להעביר חוויה עם ריחות, צבעים וטעמים. הכתיבה והצילומים שלך שובי לב. והלימונים הכבושים- חולמת להכין אותם כבר זמן רב, ומוצאת את עצמי קונה, ברוב עוונותי, את המוצר העלוב התעשייתי. משלבת אותם עם עוף, עם סלט ארטישוק ושורש סלרי, עם סלט גזר ועוד. זוטקא, יש לך את זה בגדול: תמשיכי לכתוב, להעלות הרהורים ולהעביר למרחקים את ריחות האדמה הרטובה והקוצים של הקיץ.
עליזוש! תמיד מרגש אותי "לשמוע" ממך. סלט ארטישוק וסלרי עם לימון כבוש נשמע לי מהמם! יש מוצרים לא רעים, אני בטוחה שגם בארה"ב. כאלו שללא חומרי שימור וכו'.
תודה רבה על המילים החמות והפרגון האדיר. נשיקות
אבוי, גמני חברה אשכנזיה שבאה לטעום… עשית לי חשק להכין (עם פפריקה!)
את הטועמת הראשית. הכנתי צנצנת חדשה. נסחפתי עם הפוסט 😉
כתבת נהדר, עופריקי
הזהות שלך עוברת צלולה ובהירה
אני, שחיה עם בן של שף מרוקאי, דווקא לי זה מעדן שאני לגמרי לא מתחברת אליו
.
תכיני מהלימונים לימונצ'לו
תודה רבה חן 🙂 לא חייבים להתחבר להכל, אבל כמו שאומרים בפולנייה, לפחות לנסות.
ואגב, מעדיפה קפרייניה 😉
עופריקי,
אחח אחחח…איזה פוסט … טוב שיצאת קצת לחיפושים שהלכת קצת לאיבוד ואיזה כיף שחזרת עם פוסט כזה. ועם עצמך.
מתחילה בתמונות היפהיפיות שלך ולא בכדי. את מדברת בפוסט הזה על זהות ובתמונות האלה שלך, זהותך במלוא הדרה.
את לא סתם צלמת של "אוכל" ואת לא סתם "בלוגרית של אוכל"… או מתכונים…
את צלמת ובלוגרית של החיים עצמם והכלי שאת עושה את זה הוא דרך תמונות ואוכל ומילים. מספרת את הסיפור שלך. ומהו סיפור אישי אם לא הזהות שלנו? ומהי זהות אם לא הזדהות? משהו שגם נוכל להעביר אותו הלאה…
לא תמיד (בדרך כלל לא) אנחנו רואים את עצמנו כפי שרואים אותנו מהצד.
יש תקופות שאנחנו רואים את עצמנו יותר ויש כאלה שגם הרבה פחות. לכן אנחנו נקראים: בני אדם.
זזים, נושמים, חושבים, נעצרים, תוהים, מתלבטים, מחרישים, מדברים, עמוקים, משתפים…. את לגמרי נורמלית 🙂
ומה עם הלימונים? אני יודעת שאת חייבת לימון בסביבה, גם על אי בודד וגם בכלל.
ואולי מכל הפירות יש בו צניעות מעוררת השתאות ויכולות לעשות עם עצמו כמעט כל מה שהוא ירצה… להיות חמוץ כשבא לו, כבוש, להפיץ ריח, להפוך את הכל ללימונדה, לתבל, להרוות, להבריא…
הוא כנראה בא בפוסט הזה להגיד לך משהו על עצמך. שמחה שהקשבת לו וכבשת בו את זהותך.. כבשת גם אותי.
תמרושה, אחת ויחידה את. תודה על כל אות ומילה ומשפט שכתבת פה. המילים החמות והמפרגנות, אלו שגם מזכירות לי שזה קצת כמו פאזל. ומצחיק שזכרת שאני ולימון לנצח, שתי נשיקות על המצח (או משהו כזה). הורסטיליות של הלימון, אף פעם לא חשבתי עליו ככה. הוא באמת כחומר בידי היוצר. מאוהבת בו. כבר אמרתי? תודה מותק.
איזה פוסט נפלא, אני אוהבת מאוד את רגעי המשבר האלה, שמוצאים מאיתנו, את בטוב ביותר. אני אוהבת את הפוסטים, שממלאים את העולם הוירטואלי באוד גוונים, חוץ מורוד בייבי ונצנצצים.
אני אוהבת לימונים כבושים, ובדיוק עכשיו יש לי עץ מלא בהם, הולכת לנסות.
תודה גלית. אכן מסתבר שהקלישאה נכונה, ושצומחים ממשבר. זה באמת קצת כמו להוציא את המיץ (של הלימון) מעצמי. מקווה שתצליחי לכבוש לך מלוא חופן הלימונים.
הו זוטא זוטא. אפילו בלימונים אנחנו תאומות 🙂 גם אני אוכלת אותם ככה. כמו שהם. משטגעת על לימון כבוש. ועל הפוסט הזה. ועלייך.
כמי שנמצאת באמצעו ואולי בסופו של משבר דומה. לא זהות. כתיבה. לא כתיבה בדיוק כי כן כותבת. בלוג. משבר בלוגי. משבר ביחסים. אני יוצאת מהפוסט שלך מעודדת מעט ולא שאני אלך להכין לימונים כבושים כי בכל זאת אני מעדיפה את הדרך הקצרה של לקנות. אבל כן לחשוב עליהם ולקבל מהם ומהתובנות שלהם ושלך השראה. תודה על זה.
לפעמים מסתבר צריך הרבה סבלנות וזמן והשאר יגיע. כשניתן לו.
בחמוץ ובמתוק. את מופלאה והבלוג שלך גם. ברוכה השווה השבה.
הגר, צהובה ומוחדת שכמוך, שמחה שהצלחתי לעודד אותך ולו בקצת ולהזכיר שבאמת לכל דבר יש זמן. וכמו עם הלימון הכבוש הזה, גם הוא זקוק לתהליך ולזמן. עד שיהיה מוכן וטעים. מקווה שאשאיר לך קצת לימונים עד שנפגש. תודה!
מתה על לימונים כבושים עם אבוקדו – וניסתי כמה פעמים ללא בשורות…
את כותבת מקסים – נראה שלגמרה מצאת את הזהות שלך
תודה רבה עידית. לרגע זה מצאתי, עד התקף החרדה הבא 😉 ובזכותך אכלתי כריך עם אבוקדו לימון כבוש – אכן חיבור מושלם. תודה רבה.
לימונים כבושים זה פייבוריט רציני פה. עושים אותם מהעץ של חמי וחמותי בעונת השפע והכי אוהבים להוסיף לתבשיל של כרוב מאודה.
וואלה? לכרוב מאודה? מעניין. איזה כיף שיש עץ מניב ושופע.
פוסט חמוץ-מתוק ומקסים! גם התמונות מצוינות. אני שמחה שמצאת את הזהות שלך מחדש 🙂
תודה רבה מיה. שמחה שבאת לבקר