אפתח בהצהרה – ברוקולי הוא לא אחד הירקות שגדלתי עליהם. כשפגשתי בו בפעם הראשונה לא הבנתי מה העניין הגדול. כולה כרובית ירוקה. מה רע בזו הלבנה והמוכרת?
בהתחלה גידלתי אותו כירק ניסיוני בגינה שלנו וגיליתי כמה פשוט וקל לגדלו (בדקתי את אדמת רמת השרון, כרכור ורמת דוד. זה די מקיף נראה לי), ועם השנים, למדתי והבנתי את הקסם הגלום בו.
הבנים, כל אחד בתורו, עברו שיעור פשוט על קטיף ברוקולי, אכילה שלו טרי טרי בלי שום בישול/מלח/חיתוך מיותר (ככה זה אנחנו הגברים, תנו לנו להתמקד במשימה אחת – בלאכול. אין לנו אנרגיה לדברים מסובכים) ומה שנשאר מביאים לאמא. עופרי, היא – רק תתנו לה ירק היא כבר תעשה ממנו משהו שאפשר להתגאות בו. היא למשל לימדה אותנו שאפשר ואף רצוי לקלף את הגבעול העבה של הירוק-ירוק הזה, ולכרסם. זה מזכיר ממש את טעמו של הקולורבי, והנה, אם תשחקו קצת עם האותיות תקבלו ברוקולי-קולורבי ותבינו שהם בני משפחה. משפחת אצולה כמובן.
בסרטון קצר (ומקסים, אם יורשה לי) תוכלו לראות את אליה, בקטיף ביתי. צילמתי אותו לפני כשנה (כלומר הוא היה בן שנתיים וחצי בערך) בעוד יום שהעביר בבית כי היה חולה…
והנה הגעתי לחלק האהוב עלי: פינת הערך המוסף, או שיעור על רגל אחת אם תרצו –
בבואכם לקטוף (או לחתוך, ליתר דיוק) ברוקולי שימו לב למשהו קטן אך חשוב:
חותכים בעזרת סכין את ראש הברוקולי עם גבעול של כ- 10 ס"מ, ומשאירים את הצמח להמשיך לגדול. הצמח ימשיך להוציא ניצני-ראשי ברוקולי קטנים יותר, וטעימים לא פחות.
האמת, שאני יכול להמשיך לקטוף ולנשנש ברוקולי טרי להנאתי, אבל אני בטוח שתשמחו גם לקבל מתכון לפשטידה שווה במיוחד.
על ברוקולי, פשטידות ועוד תשובות לשאלות / עופרי זוטא
בניגוד גמור לרוב האוכלוסיה, נמנעתי מלאכול פשטידות או להכינן במשך שנים רבות. ומי שקיבל ממני את פרצוף ה"מה חשבת לעצמך" כשקרא לאחד הקישים שהכנתי פשטידה, הוא כבר הבין לבד, שיש דברים שלא צוחקים עליהם ולא מערבבים שמחה בששון.
את הברוקולי שלי אני אוהבת מבושל 5 דקות ולא יותר במים רותחים עם הרבה מלח. זה יופי של פתיח אצלנו בבית, בארוחה סטנדרטית. לפשטידה אני מכניסה אותו רק אם יש עודפים (מודה, אני אוהבת אוכל טרי. שאריות מזעריות כמעט תמיד יש במקרר, וככה אני מוצאת כמה כלים עם "שאריות" ברוקולי שחבל להזביל).
הפשטידה הזו "יושבת" על הבסיס הטוב והמוכר שנקרא פשטידת הבצל של ליהיא לפיד (או בכינוי שהדבקתי לו: המתכון הבסיסי). אני משתמשת במתכון הזה כבסיס להמון פשטידות, תלוי איזה ירק הגיע אלי מהשדה או בשאריות שמצאתי במקרר.
מי שהוא קלולס במטבח לא ימצא כל דמיון למתכון המקורי, אבל זה לא העניין. העניין הוא שזו פשטידה באמת פשוטה. וטעימה. סלט ירקות ליד – ואתם מסודרים!
~
מה התמונות האלו של הבצל עושות פה עכשיו באמצע פוסט על ברוקולי אתם בטח תוהים.
במתכון שעוד רגע תגיעו אליו, יש גם בצלים. אלו בצלים שנשלפו מאדמת השדה של ערן כמובן. מלאי בוץ ושמחה (של הקוטפים-דור-ההמשך שלנו). כשקילפתי אותם, לא יכולתי שלא לעצור נוכח הקסם הציורי שלהם – נחשפו לפני קוים-קוים דקיקים בצבע ירוק, שגרמו לי לשכוח באחת את הדמעות שטיפטפו לי על הלחי.
וכן, אני לא נוהגת לתת לעצמי קרדיט, אבל כל הצילומים בבלוג הם שלי (טוב, כמעט כולם).
תודה לכולם על הפרגון האדיר והנהדר!
פשטידת בצל וברוקולי / עופרי זוטא
תבנית עגולה קוטר 26 – הפשטידה יוצאת בגובה נמוך-בינוני. ככה אני אוהבת אותן.
3 בצלים גדולים – קלופים וחתוכים לקוביות בגודל בינוני
1 תפו"א – מקולף ומגורר גס
כ- 500 גרם ברוקולי מופרד לפרחים (במידה ויש גבעולים, קלפו אותם ושמרו)
1/4 כוס שמן צמחי
1 כוס קמח תופח (או: 1 כוס קמח + 1 כפית אבקת אפייה, מעורבבים היטב)
1 ביצה
1/2 כוס מים
מלח ופלפל שחור טחון טרי
שומשום – לפיזור על הפשטידה (לא חובה)
ההכנה:
מחממים תנור ל – 180 מעלות.
בסיר רחב מביאים לרתיחה מים עם הרבה מלח (*). כשהמים רותחים, מוסיפים את פרחי הברוקולי ומבשלים כ- 5 דקות, לא יותר. מסננים.
במחבת, מזהיבים את הבצל עם השמן. מעבירים לקערה רחבה.
מוסיפים לקערה את הברוקולי ותפוח האדמה. מערבבים קלות. מוסיפים את שאר החומרים, מערבבים ומתקנים תיבול.
משמנים תבנית ויוצקים אליה את התערובת. מפזרים מעל שומשום ומכניסים לתנור.
אופים 40-50 דקות, עד שהפשטידה זהובה ויציבה.
(*) מים עם הרבה מלח זה אומר שצריך לטעום את המים. חכמים ממני כבר הגדירו זאת היטב: למים צריך להיות טעם של מי ים (מלוחים כמובן).
~ משהו קטן וטוב ~
המלצתי – חכו! מוטב לה לפשטידה לנוח קצת ולהתייצב היטב. לפחות 6 שעות, עם עדיפות להכנה יום קודם ומנוחה במקרר.
חיתכו את הפשטידה לפני החימום וההגשה.
~ מקצה שיפורים, שינויים ועוד ~
כך תכינו פשטידה טבעונית: השמיטו את הביצה, והוסיפו 1/3 כוס קמח ועוד 1/3 כפית אבקת אפיה.
רוצים להפוך אותה לחלבית ולנצל שאריות של גבינה מהמקרר? במקום מים השתמשו בחלב או שמנת מתוקה. הוסיפו חופן של גבינה קשה מגוררת (פטה, בולגרית, גבנ"צ וכו').
רגע, כבר נרשמתם לבלוג? ההרשמה פשוטה וקלה, למעלה בצד ימין. כך תוכלו לקבל עדכונים ישירות למייל שלכם. וכדאי, כי בשבוע הבא מחכה לכם מסיבת יומולדת שלא תרצו לפספס…
אה, כמעט ושכחתי – מבין מי שירשמו השבוע לבלוג, יוגרל ארגז ירקות מלא כל טוב.
(כולל משלוח לאזור החלוקה. מי שלא באזור החלוקה, מוזמן לבוא ולאסוף).
שבוע טוב
אח כמה טעים זה נראה. מקסים
צילומים שבשבילם שווה לבכות! מקסים מקסים, הכתיבה, הסיפור והצילומים. ואיזה כיף לאליה:)
למה לבכות למה?
🙂
זוטא….מה יהיה אתך….:) את נפלאה (גם אתה ערן נפלא לא פחות ככה שמעתי עלייך למרות שעוד לא הכרנו)
אתחיל הפעם דווקא בתמונות. באמת שאת מלכה. לא מכירה הרבה אנשים שיש להם כזאת עדינות, כזאת רגישות,כזה רומן עם המצלמה.התמונות עדינות ומדוייקות. אני אוהבת את הגוון הירקרק שתמיד מופיע בהן שמתשלב תמיד כל כך יפה עם הלוגו והכיתוב בפוסט. תמיד האווירה ירקרקה ורעננה. מקסים.
לגבי הסרטון: אליה מתוק ברמות קשות אפילו הברוקולי לא מתחרה איתו. סרטון הכי אותנטי, הכי מהאדמה הכי ילד שיכול להיות. תמים ומושלם. כמו שרק ילדים יודעים לעשות את העבודה.
הפוסט כתוב בדיוק רב, במקצועיות ובנעימות כאילו אתם מדברים איתי עכשיו באמצע השדה ומסבירים לי.
מרגישים את אהבת האדמה והטבע העצומה שיש לכם. בילט אין.
הפשטידה מריחה נפלא עד אליי. התמונות שלך מלאות טעם וריח ותמיד את עושה אותי רעבה.
אוהבת ששמת גם גרסה טבענית.
ואוהבת גם אותך. מאוד.
תודה תמר, מחכה כבר להכיר אותך.
ותודה על כל הפרגון ובהצלחה עם הפשטידה – בתאבון
טוב חייבת להכין את הפשטי בדחיפות!!! ונראה לך שאני מחכה 6 שעות? את חיה בסרט….
התמונות כרגיל משהו למות
שלום
למה כולם רוצים למות פה? טעות! הכל פה על החיים!
יאללה, מחכים לשמוע איך יצאה הפשטידה
עפרי וערן,
זה כזה פוסט כייפי…כל המשפחה בפוסט אחד, גם שלכם וגם זו של הקולורבי-ברוקולי…
וגם אני מעדיפה את הברוקולי שלי חי, מקסימום קצת חלוט או מאודה.
והתמונות – מי ידע שירקות מצטלמים כל כך יפה וענוג…שלא לדבר על הירק הבלונדיני המתוק 🙂
כמעט כל המשפחה. הילדון היפה שמחזיק את הברוקולי זה חבר של הלל,הבן הגדול שלנו.
מי ידע שברוקולי יכול להיות גם כיף 🙂
תודה
טוב, את כבר יודעת שתיאורים של אדמה וקיטוף וגידולים ממש עושה לי את זה, אז כל פוסט שלך, גורם לי לעצור הכל, להתיישב ולהתחיל לרייר. הפוסט הזה בנוי מכל כך הרבה דברים טובים: יש בו גם סיפור על הירק, גם טיפים לקיטוף (מה שלא יקרה בדירת 3 חדרים בגבעתיים, אבל אני אשאר בפנטזיה, זה תמיד יותר טוב),גם צילומים מרהיבים, גם סרטון נפלא, גם מתכון, גם טיפים וגם מתנה בסוף!!!
תמיד אהבתי ברוקולי, הולכת לנסות לאכול אותו טרי. לגבי פשטידות, גם לי אין חיבה גדולה לקונספט, אבל אני לגמרי הולכת לנסות אותה.
תודה רבה על העונג והתענוג.
חיבוק
העונג כולו שלנו, של עופרי ושלי.
טרי – רק אורגני בבקשה ועדיף קרוב לקטיף. ולגבי הדירה, שווה לנסות.
מעולה! ממש עשה לי חשק לפשטידת ברוקלי 🙂
יאללה, לכי על זה
תודה!
אני אני רוצה ארגז, ואם אפשר להוסיף לה פשטידה גם זה יהיה נהדר 🙂
רעיון נהדר יונית!
עלינו 🙂
עופרי, נהניתי מכל מילה, מכל פיפס. מקסים פשוט. אבתי שהפוסט מחולק לשלו-שלך, הסרטון מקסים, התמונות -אין לי מילים.
כאחת שאוהבת ברוקולי ואוכלת אותו בדיוק כך -ללא בישול, מקלפת את הגבעול ואוכלת ,עשית לי חשק
מאז שאני הייתי ילדה ברוקולי היה אהוב עלי! כמה עצוב היה שלא היה ברוקולי בארץ – זוכרים? עליתי לארץ מארה"ב ברוקולי ואננס היו חסרים לי מאוד, מאוד
שני דברים למדתי היום – תודה!
לקלף את הברוקולי
כיצד לקטוף אותו בשדה!
תודה ♥
תודה רבה
אפשר בקשה?
אחרי ששטפתי טוב את העיניים והמיצים שלי בבטן עובדים כאן בפול ספיד, יש מצב
שאת מביאה פשטידושי בשלישי?
יופי מעולה ..בנתיים הולכת לחפש פירורים במטבח:)