טפיוקה אהובתי

חודש אוגוסט הוא חודש מזופת לחגוג בו יום הולדת, ככה לפחות הרגשתי כשהייתי ילדה.

לקראת יום הולדתי נהגתי לדפדף בהנאה בספר (הכמעט יחידי שהיה אצלנו במטבח) "עוגות לכל עת". לקראת סופו כיכבה עוגה עטויה בתותים אדומים ויפים. "כזו עוגה אני רוצה ליום הולדת!" אמרתי לאמא בכל פעם כשהגעתי אליה.

לא עזרו ההסברים החוזרים והנשנים שתותים לא גדלים באוגוסט, ומה לעשות, אצטרך לבחור לי עוגה אחרת. בכל שנה, כשחודש אוגוסט היה מגיע ואיתו השאלה איזו עוגה ארצה השנה, הייתי ניגשת לספר, מאתרת את הדף האמור, ובעקשנות השמורה ללביאה קטנה, מצביעה על עוגת התותים. בשלב מסוים הבנתי שזו בדיחה שחוקה ומוטב שאבקש עוגת עם אבטיח או שאסתפק בעוגת שוקולד וזהו.

 

אגב, לא ברור לי עד היום, איך יכול להיות שהמתכון לעוגה נמצא איפשהוא בתחילת הספר, בעוד התמונה בכלל בעמוד 234. לכו תבינו ראש של עורכים…

 

מאז, אני מוצאת פלוסים לחגיגות בשיא החום והקיץ. אחד הגדולים שבהם הוא שאני לא רוצה עוגה. לפני כמה שנים הכרזתי על הטפיוקה כסמל הסטטוס החדש של חגיגות ימי ההולדת של ילידי הקיץ – בלי להפעיל תנור (אבל כן, קצת את הגז), עם הרבה פירות מרעננים, והכי חשוב – קר!

ואגב, בשנים שלערן היה שדה, הוא הצליח לגדל תותים, ואפילו טובים למדי באוגוסט. וככה, אמנם לא זכיתי בעוגת חלומתי, אבל בצלחת עם תותי שדה מתוקים ואדומים להפליא.

 

 

כמה קטנות על הטפיוקה

טפיוקה הן פנינים קטנות (יש גם גדולות, אבל אין לי כל חיבה אליהן) שנראות כמו קלקר ואחרי הכנה בסיסית ופשוטה, סופחות נוזלים והופכות להיות שקופות וחלקלקות. אין להן הרבה מה להציע כשזה מגיע לערך תזונתי. מדובר בנטו עמילן, עם קצת סידן וזרחן. הן חסרות טעם וריח, ולמרות שאפשר להעשיר איתן תבשילים בחורף, אני תמיד אעדיף את הגרסת הקייצית – פירותית. הן משתלבות נפלא באוריינטציית המזרח הרחוק, כלומר עם חלב קוקוס, מנגו, אננס ו/או פסיפלורה, טעימות עם ג'ינג'ר או בכלל עם קפה ורוזטה.

• טפיוקה הוא חומר גלם עמילני, מקורו בדרום אמריקה והוא מופק משורש הקאסווה/מניהוט/מאניוק/יוקה – כל אלו שמות לאותו צמח.
• אל תטעו, הכדורונים הקטנים הם לא זרעים או פרי של שום צמח. כמו שמכינים פסטה מחיטה, כך מכינים את פניני הטפיוקה מקמח טפיוקה.
• היא נטולת גלוטן
• ניתן להכין מהטפיוקה אחלה קינוחים טבעוניים.

 

 

אז איך מכינים?

להכנת טפיוקה יש כל מיני שיטות, בדיוק כמו לאורז. אחרי עבודת שטח רצינית אני יכולה להצביע על המסקנות: הבסיס הוא בישול איטי של הטפיוקה עם הרבה מים (או עם מים וסוכר) ואחר כך הוספת נוזלים נוספים, בעלי צבע וטעם, כמו רסק פרי, חלב קוקוס, חלב סויה או משקה שקדים. ובסוף – הוספת הבונוסים למיניהם: פירות חתוכים, שוקולד קצוץ, אגוזים וכו'.

אל תתרחקו מסיר הטפיוקה שלכם, הפעילו מזגן ושריינו עצמכם בסבלנות. ואל תתנו לעצמכם להבהל מהדביקות שלה.

טפיוקה – מתכון בסיס

מכינים ושומרים במקרר כשבוע. ואז, בלי בעיות מהנדסים קינוח לתפארת. מומלץ תמיד להכין את הקינוח בסמוך להגשתו.

החומרים:
חצי כוס טפיוקה
4.5 כוסות מים
רבע עד חצי כוס סוכר

ההכנה:
מבשלים בסיר מים וסוכר עד לרתיחה. מנמיכים את הלהבה למינימום ומוסיפים את הטפיוקה. מערבבים היטב. מבשלים כ-25 דקות, עד שהמים נספגים בכדורי הטפיוקה והם הופכים לשקופים. מערבבים כל כמה דקות. מסירים מהאש ומקררים.

שימו לב – אחרי שהטפיוקה מתקררת היא הופכת לגוש צמיגי. ברגע שמוסיפים לה נוזלים ומערבבים, הכל מסתדר.

 

טפיוקת הבית

את הטפיוקה הזו אני אוהבת להכין בקיץ כשיש מנגו מתוק ועסיסי (אבל אפשר לאלתר גם ללא פרי, אם אין ברירה). בבית היא מתחסלת בדקות. גם באירועים. והכי הכי חשוב כשזה מגיע לטפיוקה – הגישו אותה קרה מאוד!

החיבור המתבקש פה הוא מנגו-פסיפלורה-אננס, וכמובן חלב קוקוס. אני לא אוהבת טעמים "כבדים" ואי לכך בסיס הטפיוקה שאני מכינה, הוא מים. את חלב הקוקוס אני מוסיפה בכמויות נשלטות.

4.5 כוסות מים
רבע כוס סוכר
חצי כוס פניני טפיוקה
1 מנגו בשל
1 אננס, נקי וחתוך לקוביות קטנות (או, אננס משימורים, חתוך לקוביות קטנות)
חצי כוס חלב קוקוס (או מים קרים, או מיץ משימורי אננס, או אפילו מיץ מנגו איכותי)
8 פסיפלורות – מרוקנות
1 מנגו קלוף וחתוך לקוביות קטנות
מיץ מחצי לימון

ההכנה
– מכינים את הטפיוקה לפי המתכון הבסיסי.

– בבלנדר/בלנדר מוט, מרסקים את המנגו למחית אחידה.

– מערבבים את רסק המנגו, חלב הקוקוס ומיץ הלימון עם בסיס הטפיוקה, כך שהתערבות הדביקה "תפתח". הסמיכות תלויה בכם. אצלנו אוהבים לאכול את המעדן הזה עם כפית. אם אתם יותר בקטע של משקה, הוסיפו נוזלים.

– מוסיפים את הפירות החתוכים ואת הפסיפלורה, מעררבים ומעבירים למקרר.

– מגישים כשהטפיוקה קרה מאוד, בכוסות שקופות.

 

צילום: לירון כהן אביב

 

לעוד מתכון עם טפיוקה כנסו לפוסט הזה