תבלינים.
מלח הוא התבלין העיקרי שלי. אפילו פלפל שחור לא בשורה הראשונה של התבלינים שלי.
כשרק התחלתי לבשל, בנעוריי בקיבוץ, הכרתי את הפפריקה (המתוקה כמובן) ואת הכורכום, והקינמון שהיה הכוכב המרכזי כשזה הגיע לעוגת תפוחים, ואותה הכנתי בכמה גרסאות. החושים החדים שלי הביאו אותי להבנה שכורכום, שצובע כל חלקה טובה בצהוב עז, צריך להשתמש ממנו ממש במשורה. הייתי מכינה מרק ירקות עם סולת (לכו תבינו…) וכורכום, או אולי זה היה מרק כורכום וירקות, או ככה לפחות זה נראה והרגיש. טעם של אבק, ככה חשבתי. היתה לו היכולת למחוק כל טעם של ירק, ומכאן הבנתי, שאם כורכום אז רק ממש מעט.
בבית היו אולי 3-4 סוגי תבלינים (כי ממילא לא כ"כ בישלנו), ואני מדברת על סוף שנות השמונים – תחילת התשעים, אף אחד לא ידע איך נראה כורכום טרי, בקושי איך נראה מקל קינמון.
עם השנים, ואולי בגלל שלא הייתי חשופה לטעמים עזים, הפכתי להיות אובססיבית לריחות, ניחוחות וטעימים. מנסה, קוראת, לומדת ומעיזה, לפעמים קצת יותר מידי.
היתה לי את התקופה הזו, שבה הייתי בטוחה שבגילגול הקודם הייתי מאמא ערבייה, כזו שמתבלת הכל ביד ולב רחבים – כמון, כוסברה יבשה, פלפל שחור, קינמון, פלפל אנגלי, הל ואלוהים יודע מה. כשהייתי מכינה קציצות, הייתי שמה בליל של תבלינים. אף אחד לא התלונן ואני הייתי מבסוטה על הריח, שלקח אותי למחוזות אחרים.
כשהריתי לראשונה, התרחקתי מריחות עזים כמו מאש, ועברתי לתקופה המתונה שלי – מעט תיבול, כמעט ובלי עירבובים, כלומר תבלין אחד לתבשיל.
אבל דבר אחד התקיים לאורך כל השנים – אבקות ותערובות קנויות של תבלינים – לא נכנסו אלי למטבח, וגם לא לעגלת הקניות. המקסימום היה בהרט או חוויאג'.
איילת המיקסולוגית
את צירוף המילים "התבלינים של איילת" יצא לי לשמוע בשנתיים האחרונות לא מעט. תמיד עם מילים חמות והמלצות. הראשונים שהכירו את איילת ואת התבלינים שלה היו קהילת הפליאו, מה שהבטיח שהתבלינים של איילת נקיים מגלוטן ושאר תוספים, שאין בהם ממש צורך.
מודה ומתוודה, על אף סקרנותי, לא הושטתי את היד כדי לקנות ולנסות בעצמי. כי כאמור, מה לי ולתערובות, ובכלל, זה ממש לא חסר לי. תודה אבל לא תודה, אני מסתדרת עם התבלינים שלי.
אבל היקום, יש לו חוקים משלו. נפגשתי עם איילת וירטואלית במעגלים כאלו ואחרים. בקבוצה של בלוגריות, בקבוצה של התפתחות עיסקית, פה ושם, שם ופה. טוב, אמרתי לעצמי. מעניין מה יש שם בתערובות האלו שלה. ואז, האשה והתבלינים, כחלק מאתגר מסויים, ביקשה להפגש איתי.
טוב, זה הרגע שנמסתי לגמרי. ומיד אמרתי "ברור!" וממש התרגשתי.
נפגשות
וכך, בבוקרו של יום, אנחנו נפגשות. איילת מגיעה עם חיוך גדול ושקית הפתעות, מלאה בשלל תערובות ארוזות ועוד דוגמיות של תבלינים.
אני יודעת שהיא נמנעת מגלוטן (כחלק מתזונת הפליאו), ואני מכינה לה מראש לחם כוסמת ירוקה. כי בכל זאת, ארוחת הבוקר היא ארוחה חשובה, ואין מצב שאדלג על אוכל. חותכת סלט ירקות זריז ומנסה לחשוב מה לשים ליד. אנחנו מתחילות לקשקש, על החיים, על תבלינים וטעמים, והבטן מקרקרת. ואז, אני נזכרת שברגע של חולשה קניתי לפני כמה ימים לאבנה, א-מה-מה, היא בכלל לא טעימה, אבל עדיין במקרר עם פוטנציאל.
אני מוציאה את הלאבנה לקערה רחבה, מוסיפה מיץ לימון טרי, מעט שמן זית ו…. "איילת, מה את אומרת? מה יכול להתאים פה, תביאי איזו תערובת קסומה". איילת מושיטה לי, ללא היסוס, את טוסקנה של איילת, אני מרחרחת ומסניפה את הריח שעולה מהאריזה העגולה, וביד בטוחה מוסיפה ממנה לקערה. "עדיף פחות מיותר" אני ממלמלת, כמי שלא ממש יודעת למה לצפות (בחיי!), מערבבת, וטועמת.
וואו! התערובת העדינה אך המתובלת הוסיפה מימד ללאבנה, וסוף סוף היא הפכה לממרח ראוי. ארוחת הבוקר שלנו מוכנה. (אגב, הטוסקנה הזו, מתאימה במיוחד, לטעמי, לסלט ירקות).
ילדה בחנות של תבלינים
העיניים שלי נפקחו, כמו הייתי ילדה בחנות של ממתקים. אני פותחת אריזה ועוד אחת, קוראת מה מכילה כל תערובת וחוקרת את איילת. היא מצידה, מספרת על איך הגיעה ממש במקרה לכל הסיפור הזה שכרגע הוא הבייבי שלה. שלה ושל בעלה, ואין כמו התרגשות של בעל עסק ויצרן, כדי להבין שכל הקלישאות על לעשות משהו באהבה, או לא לעשות אותו בכלל, נכונות.
שנבשל משהו? אני שואלת ולא ממש מחכה לתשובה. מוציאה לה ולי קרשי חיתוך וסכינים, ירקות מהארגז האורגני שהגיע אתמול עם ערן, וחושבת תוך כדי תנועה.
חייבת לציין שהמפגש שלנו התקיים באוגוסט (יום לפני יום ההולדת שלי) ולכן הירקות שכיכבו היו במיה, שעועית מנומרת ודלועים.
במיה
או שאתם אוהבים אותה או שאתם שונאים אותה. לשמחתי איילת מתרגשת ממש, ונזכרת שפעם בסיני היא כ"כ נהנתה ממנה, אבל מעולם לא הכינה אותה בבית. "והעיקר לא לפחד כלל" – אני מעבירה אליה את הבמיה, ומראה לה איך לקטום לה את הקצה מבלי לפגוע בתרמיל. ככה אנחנו מבטיחות שהיא תהיה כמה שפחות רירית.
אני מתחילה בחימום הגון של המחבת. אליה מוסיפה שמן זית ומטגנת בצל קצוץ לקוביות, וקצת שום טרי. עכשיו מצטרפת הבמיה, ואני נותנת לה להצרב קצת, מבלי לערבב את כל העסק. כעבור כ-3 דקות מוסיפה עגבניות בשלות חתוכות לקוביות, לימון כבוש ביתי קצוץ (לא חייבים) ומשדכת לחגיגה את התערובת של ניר שמכילה לימון פרסי, אחד התבלינים האהובים עלי.
עכשיו תראו, התערובת מכילה מלח ים, ומכיוון שאין לי מושג מה היחס שלו בתוך התערובת, אני שוב, מתחילה בקמצוץ ומתקדמת תוך כדי טעימה. יצא טעים! רואים?
שעועית מנומרת
אל השעועית המנומרת משתדך גם בצל, שהפעם נפרס לרצועות ארוכות ותערובת ונציה. כן כן, כמובן, שמן זית בהתחלה ובאמת שלא צריך יותר מזה.
דלעות בתנור
ירקות צלויים בתנור הם תמיד הפייבוריט שלי, תקראו להם אנטיפסטי אם תרצו. החכמה הגדולה היא להתאים (או להטעים) לכל ירק את הרוטב או התיבול שיכול להתאים לו, כדי להפוך את הירק למנה ראויה בזכות עצמה.
אז מה ואיך?
לקחנו 2 סוגי דלעות שהיו לי. דלורית – שקולפה ונחתכה גס, ודלעת יפנית שנשטפה היטב, ונפרסה גס עם הקליפה, ואליהן הוספנו כמה שיני שום, גם עם הקליפה. שמן זית, שכמו תמיד הוא הבסיס להכל, ואת תערובת הקציצות של ניסים למרות שלא הכנו שום קציצה. ברגע האחרון הוספתי גם סחיטה הגונה של לימון ופטרוזיליה קצוצה, ומעט מלח גס.
הכל עורבב ונכנס לתנור החם מאוד (220 מעלות), למשהו כמו 15 דקות-20 דקות.
איילת מצלמת, לא רק מתבלת.
רובנו עסוקים מאוד, ועדיין צריכים לבשל
אחרי המפגש עם איילת, או אולי בעצם במהלכו, הבנתי משהו מאוד מאוד חשוב. הבנתי איך ולמה התחברתי פתאום לתערובות של תבלינים.
בדומה לאיך שאני מבשלת ולמנות רבות שאני מלמדת איך להכין, מנות פשוטות, במובן הכי טוב של המילה כמובן, התערובות האלו יכולות להוסיף המון. לא לכולנו יש מגירה מלאת תבלינים, וגם אם כן זה לא אומר שיודעים מה לעשות איתם, וזה עוד לפני שאמרתי משהו על איכויות התבלינים השונות שיש היום בשוק, איך קונים תבלינים ואיך שומרים עליהם.
איך בקלות, ניתן להפוך אורז "משעמם" לאורז ארומטי ומגניב, כזה שישאלו אתכם "וואו, איך הכנתם את זה", או איך אפשר להכין ירקות בתנור, ולשדך לכל אחד מהם תערובת אחרת שתוסיף להם איזה ערך מוסף של טעם ייחודי.
בואו נהיה כנים עם עצמנו – רובנו עסוקים מאוד, אבל עדיין צריכים לבשל לנו ולבני המשפחה, ולחלקנו כבר קצת משעמם ממה שאנחנו מכינים. וככה, ממש בקלות ניתן לגוון ולשנות מנות פשוטות ומוכרות. ואגב, בלי לקרוע את הכיס.
ממליצה בחום להתייעץ עם איילת, כדי לדעת מה הכי מתאים לכם.
איילת אירגנה לכם קופון הנחה של 10% בקנייה הראשונה. הקלידו "זוטא", וההנחה שלכם (לא כולל כפל הנחות).
לאתר התבלינים של איילת לחצו כאן
~ מוזמנות ומוזמנים לספר לי, כאן בתגובות למטה, איזה תבלין אהוב עליכן/ם, ואיזה תבלין ממש מסקרן אתכן/ם.
הפוסט הזה, הוא פוסט ראשון בסדרת "מפרגנת". פוסטים שאני כותבת על דעת עצמי, בשמחה ואהבה, והם לא יח"צ או שת"פ שיווקי.
עופריקי אהובה
יש לי סיפור קטן לספר לך
אני כבר לא צעירה, ובנילדותי ברוב הבתים היו תבלינים: מלח, פלפל שחור טחון מראש, אצל המתקדמים-ממש היתה פפריקה מתוקה. וזהו…
אצל אמא שלי היתה מגירה מלאה תבלינים, בתוך צנצנות של "גרבר". על כל מכסה היתה מדבקה עגולה שאמא שלי כתבה עליה, בכתב יד מסוגנן ויפה, את שם התבלין
חברה שלה לעבודה היתה אמא לילד קטן, ואמא שלי ביקשה ממנה צנצנות ריקות לגרבר. החברה הביאה לה בשמחה 4 צנצנות. אמא שלי אמרה, זה הכול? והחברה בתימהון, כמה תבלינים כבר יש לך?
.
גם לי יש המון תבלינים בצנצנות קטנות מכל מיני סוגים. מדף שלם
בלי מדבקות
את רובם אני מזהה לפי הריח.
אני משתמשת במעט מאוד מהם בסדיר, ואחת לכמה שבועות אומרת לעצמי שצריך לזרוק את כולם ולהתחיל מחדש
וממשיכה בשגרה
.
אני בעיקר יכולה להגיד לך אילו תבלינים אני לא אוהבת:
קינמון, אניס, ציפורן
גם פלפל שחור אני לא כלכך אוהבת, אבל לאחרונה מתנסה בו מדי פעם
נזהרת מהכורכום
מאוהבת בהל (בעדינות ובזהירות)
ו… לא אוהבת לימון כבוש
הי חן, תודה על הסיפור והתגובה.
כן, תבלינים זה עניין של טעם. וגם של מינון ומצב רוח.
עם השנים מצאתי שיש תבלינים שמאוד נעימים לי בשלמותם ולא טחונים (למשל מקל קינמון).
ציפורן אני גם לא אוהבת, אבל יש מקרים בודדים שאני זורקת לרטב פירות יבשים ותבלינים איזה "שן" או שתיים. זה עניין של קומבינציה אני מניחה.
וכורכום… ממליצה בחום לנסות את הטרי שיש ממנו עכשיו בשפע. לא דומה לכלום וממש עדין. רק צובע כל חלקה טובה.